הסכסוך היהודי-ערבי מלווה את הציונות מראשית ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. הקמתה של מדינת ישראל התחוללה מתוך מאבק בין היישוב היהודי והיישוב הערבי בתוך ארץ-ישראל כשבמקביל נאלצה המדינה הצעירה להדוף התקפה צבאית מצד חמש מדינות ערב שביקשו לשים לה קץ.
גם לאחר מלחמת העצמאות לא חדל הסכסוך מלהיות ציר מרכזי בחייה של מדינת ישראל. מדינות ערב והעולם המוסלמי בכללותו לא קיבלו את קיומה של מדינת היהודים במזרח התיכון. שוב ושוב נאלצה מדינת ישראל להתמודד עם סכנות מן החוץ: מסתננים פלסטינים, עימותי גבול עם מדינות ערב ואף איום קיומי של ממש ערב מלחמת ששת הימים ב-1967.
הניצחון הישראלי הגדול במלחמת ששת הימים הרחיב מאוד את גבולות המדינה, אך גם הביא עמו מציאות של שליטה ישראלית על מאות אלפים ואף מיליונים של ערבים פלסטינים. כעת יותר מבעבר לא היה הסכסוך הישראלי-ערבי לא בין מדינות בלבד, אלא שהוא התגלע במלוא חריפותו כמאבק בין שני לאומים ואף בין שתי תנועות לאומיות.
הטרור הפלסטיני העמיד אתגר נוסף בפני מדינת ישראל, הן בגבולותיה הישנים, הן בשטחים שהיא השתלטה עליהם ב-1967, והן ברחבי העולם. ב-1973 תקפו צבאות סוריה ומצרים את מדינת ישראל ואילצו אותה ללחום על קיומה בתנאים קשים ביותר. ידה של ישראל הייתה על העליונה, לאחר שהיא שילמה מחיר כבד בקרבנות בנפש, פרט למחירה הכלכלי האדיר של מלחמת יום הכיפורים.
|