בחירות 1949

 

הבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל לא היו בחירות לכנסת. מטבע הדברים, הכנסת כלל לא הייתה קיימת עם הקמת המדינה. הבחירות הראשונות היו לאספה המכוננת, והן התקיימו ב-25 בינואר 1949. האספה המכוננת נועדה להיות בית הנבחרים של המדינה, וככזה הוטל עליה לחבר חוקה.
 
בחודשים שקדמו לבחירות הראשונות, עד לבחירת האספה המכוננת, פעלה "מועצת העם" בתבנית של אסיפת נבחרים, ומתוכה קמה "מנהלת העם", כגוף מבצע המקביל לממשלה. "מועצת העם" מנתה 37 חברים שקובצו על פי מפתח מפלגתי מקרב מנהיגי המוסדות הלאומיים כגון הסוכנות היהודית והוועד הלאומי שפעל בזמן המנדט. הסידורים הללו נקבעו עם הכרזת המדינה והם מעוגנים במידה משמעותית בנוסח מגילת העצמאות.
ראש הממשלה דוד בן גוריון בעת שירת "התקווה", ביום של הישיבה הראשונה של האספה הכללית בירושלים
ב-5 בנובמבר 1948 קבעה מועצת העם כי האסיפה המכוננת תמנה 120 חברים. מיד עלתה שאלת ספר הבוחרים, כלומר רשימת האזרחים בעלי זכות ההצבעה. לשם כך נערך מפקד אוכלוסין כללי ב-8 בנובמבר, כשפוקדים עוברים מבית לבית בשעות הערב, בעוד המדינה כולה נתונה בעוצר של 7 שעות כדי לאפשר את ביצוע המפקד.
באשר לשיטת הבחירות, הרי שלאחר דיון באפשרויות שונות הוחלט להעתיק את שיטת הבחירות היחסיות שהיו נהוגות בבחירות שנערכו בשעתו לאסיפת הנבחרים בתקופת המנדט. במסגרת החוקה שהיה על האסיפה המכוננת לחוקק, הייתה אמורה להיקבע גם שיטת הבחירות למדינת ישראל.
 
במגילת העצמאות נקבע כי הבחירות צריכות להתקיים לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948, אך מלחמת העצמאות התמשכה ולא אפשרה לקיים בחירות בתנאים סבירים. רק ב-7 בינואר 1949, עם התייצבות המצב בחזית הדרום, הסתמן סוף ללחימה, כך שהבחירות, שנדחו פעמיים במהלך המלחמה, יכלו להתקיים בשקט ובסדר לקראת סוף ינואר.
 
מספר בעלי זכות ההצבעה היה מעט יותר מחצי מיליון איש, ולצורך ההצבעה הוצבו כאלף קלפיות ברחבי המדינה.
הודעה לבוחרים מטעם ועדת הבחירות המרכזית

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
 

    

סרטים​ מועמדים ותוצאות
סרטים  מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

 

כיצד לסיים את מלחמת העצמאות
​מטבע הדברים, עמד המצב הביטחוני במוקד מערכת הבחירות לאסיפה המכוננת. הבחירות נערכו בעוד מלחמת העצמאות מתנהלת. המלחמה הייתה עתידה להסתיים רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה. בראשית ינואר 1949 כבר היה כל הנגב בידי צה"ל, פרט לכיס פלוג'ה. התקבלה החלטה לא להדוף את המצרים מרצועת עזה. קודם לכן, מסוף אוקטובר ועד דצמבר 1948, התבססה שליטת צה"ל בגליל, הושגה יציבות בחזית הירדנית ובדצמבר 1948 אף פרצו כוחות ישראליים לעומק סיני, בטרם הורה בן-גוריון להשיגם לתחום הנגב. רק במרץ 1949, לאחר הבחירות לאסיפה הלאומית, יגיעו כוחות צה"ל דרומה עד למפרץ אילת ויקבעו את גבולה הדרומי של המדינה.
מבחינה מעשית, לא הייתה מניעה לקיים את הבחירות בסוף חודש ינואר 1949, שכן על אף נוכחותם של כוחות צבאיים ערביים במקומות אחדים בשולי הארץ, הושגה באותה עת יציבות ביטחונית ולא היה עוד כל ספק בדבר עמידתה האיתנה של מדינת ישראל העומדת לסיים את המלחמה בניצחון. יחד עם זאת, משני קצותיה של המפה הפוליטית הציונית, משמאל ומימין, קמה התנגדות לסיום הפעולות הצבאיות.​
 
משמאל הייתה זאת מפ"ם שדרשה את המשך הלחימה עד לכיבוש כל השטח הכלול בהחלטת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947, כלומר עד שכוחות צה"ל יכבשו את השטח שיועד למדינה היהודית וגם את כל השטח שיועד למדינה הערבית. כך, סברו במפ"ם, תוכל מדינת ישראל להקים גם את המדינה הערבית לפי החלטת האו"ם ולהביא לקיומן של שתי מדינות, אחת יהודית והשנייה ערבית. במפ"ם היו אף מי שסברו, ברוח הסוציאליזם הסובייטי והבינלאומי, שטוב וראוי שעם כיבוש כל השטח, תוקם בו מדינה אחת, דו-לאומית. 


לעומת זאת, מימין ניצבה תנועת ה"חירות" בראשותו של מנחם בגין. גם "חירות" דרשה את המשך הלחימה, אבל מתוך גישה אחרת בתכלית מזאת של מפ"ם. "חירות" סברה שיש לכבוש את כל שטחה של ארץ-ישראל, כולל את עבר הירדן (הגדה המזרחית) ובעקבות זאת לסגת מן ההסכמה לקבל את תכנית החלוקה של האו"ם. "חירות" דרשה להקים את מדינת היהודים על כל מרחבי הארץ ההיסטורית ולא לנהל כל משא ומתן עם מדינות ערב כל עוד כוחותיהן יושבים על שטחים אלו.
 

בן-גוריון דחה את שתי הגישות, מימין ומשמאל, והחליט להקים את המדינה בגבולות שצה"ל הגיע אליהם בראשית 1949, פחות או יותר. ערב הבחירות הוא כבר היה עסוק בניהול משא ומתן עם מצרים וירדן, מתוך גישה מעשית גמישה, במטרה להפסיק את המלחמה ולפנות לבניין המדינה הצעירה. ​
הודעה לבוחרים מטעם ועדת הבחירות המרכזית

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
 

    

סרטים​ מועמדים ותוצאות
סרטים  מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

 

המאבק בין מפאי ומפם
ערב הבחירות לאסיפה המכוננת, הבחירות הראשונות במדינת ישראל, שנועדו להקים בה את המשטר הלאומי, התחולל מאבק על דמותה של המדינה. שני הכוחות הפוליטיים החזקים ביותר, מפא"י בראשות מנהיגה החזק דוד בן-גוריון, ומפ"ם בראשות מאיר יערי ויעקב חזן, היו חלוקות על האופי הרצוי למדינה החדשה.
 
המחלוקות לא היו חדשות. מפא"י ובן-גוריון ייצגו גישה פרגמאטית ששילבה בין אידיאולוגיה סוציאליסטית ובין גמישות מדינית המבקשת להשתלב במערך הכוחות הבינלאומי תוך קידום המטרה האחת: הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. לעומת זאת, גישתה של מפ"ם הייתה הרבה יותר אידיאולוגית מזו של מפ"ם. לכך נוספה העובדה שמפא"י משלה במוסדות היישוב מזה שנים רבות, ובוודאי מראשית שנות השלושים. יערי וחזן ביקשו להשתית סוציאליזם דוגמטי טהור, לבנות חברת עובדי-אדמה ופועלים בעלת אופי מהפכני ופרו-סובייטי, אם כי ציוני.
 
המאבק לא הוגבל לשדה האידיאולוגי-תיאורטי. המחלוקות היו אישיות ועירבו דמויות שמילאו תפקידי מפתח במוסדות היישוב והמדינה הצעירה. הדברים היו אמורים בעיקר בכל הנוגע לנושאי תפקידים בהנהגה הביטחונית. הנהגת ארגון הפלמ"ח הורכבה במידה רבה מאישים שהיו מזוהים עם מפ"ם או בכל אופן עם הצד השמאלי יותר של המפה. היות שהפלמ"ח היה הגרעין להתגבשותו של צה"ל, צבאה של מדינת ישראל אשר הוקם בסוף חודש מאי 1948, נגררו המחלוקות האישיות והעקרוניות מערב הקמת המדינה לדיונים בדבר מינוי בכירים בצה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
 
המאבק הגיע לידי כך שבחודש יולי 1948 הודיע בן-גוריון על התפטרות מתפקידו ובכך יצר משבר שהביא להתפטרות שורה של אלופים שהיו מזוהים עם מפ"ם. במהלך זה פוטר גם ישראל גלילי, שהיה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה". היה זה תמרון מורכב של בן-גוריון שנועד להרחיק מהמטה הכללי של צה"ל אישים שהיו מזוהים עם גישתה המדינית והאידיאולוגית של מפ"ם. בן-גוריון חזר בו מהתפטרותו מתוך עמדה של כוח, ובספטמבר 1948 אף פירק את הפלמ"ח, שהיה בעיניו כוח צבאי מזוהה פוליטית, וככזה אינו יכול להמשיך להתקיים כמסגרת עצמאית במדינה ריבונית. עקרון הממלכתיות של בן-גוריון רשם ניצחון, אך המחלוקת עם מפ"ם החריפה ונוצרו משקעים קשים וטינה לא מעטה, שהיו רקע לבחירות לאסיפה המכוננת אשר התקיימו עוד בטרם שככו קרבות מלחמת העצמאות.​

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
 

    

סרטים​ מועמדים ותוצאות
סרטים  מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

 

מאיר יערי
מאיר יערי (1987-1897) היה איש תנועת "השומר הצעיר". יערי, יליד גליציה, למד בווינה ושירת בצבא האוסטרי. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמנה בין מייסדי תנועת הנוער "השומר הצעיר". ב-1920 עלה לארץ-ישראל ועבד בפלוגות העבודה שסללו כבישים. יערי התיישב בקיבוץ בית אלפא ולאחר מכן עבר למרחביה. בשנת 1924 יצא יערי כשליח "השומר הצעיר" לפולין. ב-1926 הוא היה אחד ממקימי "הקיבוץ הארצי", תנועה קיבוצית שדגלה בציונות והתמקמה בצד השמאלי של המפה הרעיונית-פוליטית. מאיר יערי היה מבכירי התנועה וממנהיגי "השומר הצעיר" העולמית ובשנת 1948 היה ממייסדיה של מפלגת מפ"ם ("מפלגת פועלים מאוחדת"). יערי היה ממעצבי דרכה האידיאולוגית של מפ"ם. הוא גילה יחס אוהד כלפי ברית-המועצות ולרעיון הקומוניזם העולמי, פרט לשאלת יחסה של ברית-המועצות ליהודים ולציונות.
 
בבחירות לאספה המכוננת, בשנת 1949, נבחר מאיר יערי כחבר ברשימת מפ"ם שזכתה ב-19 מושבים. יערי עמד בראש רשימת מפ"ם, שהייתה השנייה בגודלה באסיפה המכוננת. יערי הנהיג את מפ"ם כמפלגת האופוזיציה העיקרית למפא"י ולקואליציה של בן-גוריון עם המפלגות הדתיות. כאחד משני מנהיגיה ההיסטוריים של מפ"ם, יחד עם יעקב חזן. השניים מיסדו מסורת לפיה מנהיגיה הרעיוניים של מפ"ם אמנם נבחרים לכנסת אך אינם נוטלים על עצמם תפקידים מיניסטריאליים כשהמפלגה משתתפת בקואליציה. מאיר יערי פרש מתפקידו כמזכ"ל מפ"ם בשנת 1973 אך המשיך בפעילות פוליטית, בכתיבה פובליציסטית ובכתיבה של משנתו הפוליטית והחברתית. מאיר יערי נפטר בשנת 1987 והוא בן 90.​
 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
 

    

סרטים​ מועמדים ותוצאות
סרטים  מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

 

רשימת הלוחמים
​הבחירות לאסיפה המכוננת נערכו כשבארץ שורר מצב של אי-ודאות ביטחונית ואי-בהירות ביחס לגבולות הארץ. יתרה מכך, בראשית 1949 עדיין פעלו קבוצות שהיו מזוהות מאוד עם המחתרות מימי המנדט הבריטי. במיוחד נכון הדבר ביחס למצב ששרר בירושלים, שלפי תכנית החלוקה של האו"ם שאושרה בכ"ט בנובמבר 1947, הייתה אמורה להיות עיר בינלאומירת, לא בריבונות המדינה היהודית, וגם לא בריבונות המדינה הערבית שנועדה לקום לצדה.
 
על רקע זה קמה "רשימת הלוחמים", מפלגה שכללה אחדים מיוצאי ארגון הלח"י. המפלגה כללה ברשימתה לבחירות לאסיפה המכוננת אישים כגון נתן ילין-מור, ישראל אלדד וכן יצחק שמיר, ששנים רבות לאחר מכן יהיה ראש הממשלה מטעם "הליכוד". המפלגה הצליחה לזכות במושב אחד בלבד, וכחבר כנסת מטעמה כיהן נתן ילין-מור, ממנהיגי הלח"י. בסך-הכול הצביעו עבורה 5,363 מצביעים, שהיו 1.2% מסך הקולות הכשרים.
בחומרי התעמולה שלה לקראת הבחירות, הרבתה "רשימת הלוחמים" לפנות אל תושבי ירושלים ולהביע התנגדות עזה לכל ויתור על חזקה וריבונות יהודית בעיר. הרשימה התנגדה לחלוקת ירושלים, לשלטון ירדני על העיר העתיקה ולכך שמוסדות המדינה לא יהיו בירושלים. בכל אלו הם ראו "השתעבדות" למה שהם כינו "רודנות".
 
"רשימת הלוחמים" קראה בלשון מפורשת ליצור עובדות מדיניות בכוח הנשק, דרשה להביא למותם של "אויבי העצמאות הזרים", כשהיא מכוונת בוודאי לרצח הרוזן פולקה ברנדוט בספטמבר 1948 בידי אנשי לח"י לאחר שמונה לתווך בין ישראל למדינות ערב והציע תכנית שכללה את חלוקת הארץ ומסירת ירושלים למדינה הערבית שתקום. ישראל דחתה את התכנית, אך הייתה מוכנה להמשיך במשא ומתן. אנשי הלח"י דחו את התכנית מכל וכל ורצחו את ברנדוט בירושלים. ברוח זאת המשיכו הרעיונות של הלח"י להתקיים גם ערב הבחירות הראשונות, וזכו לייצוג על-ידי אנשי "רשימת הלוחמים".​
רשימת הלוחמים

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
 

    

סרטים​ מועמדים ותוצאות
סרטים  מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​