ב-4 בנובמבר 1995, לראשונה בתולדות המדינה, נרצח ראש ממשלה. יצחק רבין נרצח בסיום עצרת שלום בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב. הרוצח היה יגאל עמיר, פעיל ימין קיצוני. הרצח זעזע את החברה הישראלית מימין ומשמאל. רבין, מנהיג צבאי ומדיני רב זכויות, גיבור מלחמת העצמאות ורמטכ"ל מלחמת ששת הימים, עורר התנגדות קשה בימין הישראלי על רקע חתירתו להסכמים עם הפלסטינים, ובעיקר בשל הסכמי אוסלו שהביאו להקמת הרשות הפלסטינית על חלקים מהגדה המערבית וברצועת עזה.
השמאל האשים את מנהיגי הימין בהסתה ובניצול גילויי מחאה קיצוניים לגריפת רווחים פוליטיים. הופעתו של בנימין נתניהו בכיכר ציון ושתיקת מנהיגי הימין הבולטים נוכח גילויים של אלימות והסתה פרועה, שבו והועלו בוויכוח שהתנהל בחברה. רבים אף תהו האם יגאל עמיר פעל לחלוטין על דעת עצמו, או שמא קיבל הסכמה ממנהיגות רבנית שלא יכלה לסבול כל ויתור על שטחי ארץ-ישראל ומסירתם לפלסטינים. הרצח נותר כפצע פתוח בחברה ובפוליטיקה הישראלית, שממשיכה להיטלטל בין ויכוח פוליטי ובין דיון פנימי-ערכי על לקחי הרצח.