בחירות 1959

  

הבחירות לכנסת הרביעית התקיימו בנובמבר 1959. מנהיג מפא"י, דוד בן-גוריון נהנה מעמדת הבכורה לאחר שחזר מתקופת הפרישה שלו בשדה בוקר ונטרל את יריביוו משה שרת מזה ופנחס לבון מזה. מבחינת בן-גוריון דומה שבתקופה שקדמה לבחירות נדמו הדיה של "הפרשה" ודרכו של "הזקן" סלולה לבסס את שלטונו. אכן, בשנת 1959 שלט בן-גוריון שלטון מוחלט במפא"י. יחד עם זאת, המפלגה סערה במאבק פנימי שהתחולל בה בין דור הביניים ובין הצעירים. אנשי דור הביניים, גולדה מאיר, פנחס ספיר, פנחס לבון ואחרים היו נתונים ללחץ מצדם של הצעירים כגון משה דיין, שמעון פרס ואבא אבן. דוד בן-גוריון, שהיה באותה עת בן 73, הנהיג את הצעירים במאבקם בתוך המפלגה. משה דיין ושמעון פרס, בני טיפוחיו, היו זרועו הארוכה בימי כהונתו של משה שרת כראש ממשלה. כעת, ערב הבחירות, הייתה לבן-גוריון אפשרות סבירה לקבוע בעצמו מי ינהיג את המדינה אחריו, או לפחות איזו שכבת הנהגה תוביל את מדינת ישראל לאחר עידן בן-גוריון, שסופו נראה אז רחוק.
בקיבוץ שדה בוקר, ראש הממשלה דוד בן-גוריון מטיל את פתק ההצבעה שלו.
 

 

 
 
 
 
כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

רישום עולים בתעודות זהות
בראשית שנת 1958 התפרסמה הנחייה של שר הפנים לפקידי רישום האוכלוסין לרשום כל אדם לפי הצהרתו בפניהם: אם אדם אומר בתום לב שהוא יהודי, כך יש לרשום אותו, ואם בני זוג מצהירים שילדם יהודי, כך יירשם הילד. פרסום ההנחיה עוררה סערה גדולה בציבור הדתי, שכן הסתבר ששר הפנים מנחה לרשום כיהודים אנשים שההלכה אינה מכירה בהם ככאלו.
על הפרדת הדת מהמדינה - נקודת המבט של תנועת המזרחי
ביוני אותה שנה, הוסיפה ממשלת ישראל להוראות את ההסתייגות "ואינו בן לדת אחרת", אך גם החליטה כי די בהצהרת הורים על כך שילדם יהודי כדי לרשום אותו כיהודי. הדבר היה בלתי-נסבל מבחינת הסיעות הדתיות, והביא לפרישת המפד"ל מן הממשלה. דוד בן-גוריון הקים ועדת שרים שתבדוק את הסוגיה. באוקטובר 1958 שלח בן-גוריון איגרת לשורה של אישים יהודים בעולם וביקש את חוות דעתם בדבר האפשרות להגדיר את הלאומיות היהודית בנפרד מהדת היהודית. רובם צידדו בעמדת היהדות האורתודוקסית, אך הדבר לא פתר את השאלה שנודעה כשאלת "מיהו יהודי", ושהייתה עתידה לרחוש בציבור ובפוליטיקה הישראלית עד ימינו.​ חזית דתית תורתית

ואדי סאליב

חודשים אחדים לפני הבחירות לכנסת הרביעית, פרצו אירועים שנודעו לאחר מכן כ"אירועי ואדי סאליב". האירועים פרצו ביולי 1959, כשהמשטרה התערבה בהפרת סדר בבית קפה בשכונת ואדי סאליב, בעיר התחתית בחיפה. המשטרה ירתה ברגלו של תושב השכונה שהיה שיכור והתפרע. תושבים נאספו והפגינו ליד מקום התקרית ובימים שלאחר מכן נערכו הפגנות בעקבות שמועת שווא כאילו פצוע הירי, יעקב אלקריף, מת מפצעיו. ההפגנות גלשו אל שכונות אחרות של חיפה, כללו ידויי אבנים, פגיעה בעסקים, ביזה, חסימת כבישים ופגיעה בסניפים של מפא"י וההסתדרות. מהומות התחוללו גם בערים אחרות בישראל. הממשלה הקימה ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את האירועים.


בדיוני הוועדה עלו טענותיהם של העולים מצפון-אפריקה לאפליה וליחס מתנכר מצד הממסד. אירועי ואדי סאליב העלו לתודעת הציבור הישראלי את מצוקתם ותחושותיהם הקשות של העולים בני עדות המזרח. הממשלה הגיבה במהירות וטיפלה במוקד המהומות, ואדי סאליב. אמנם התחוללה סערה פוליטית והנושא עלה במערכת הבחירות, אך מפא"י הצליחה לבלום את הנזק התדמיתי שהאירועים יכלו לגרום לה.

ישראל בעליה אומרת כן להורדת שכר הלימוד
 

 

 
 
 
 
כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

התקופה ערב הבחירות לכנסת הרביעית התאפיינה בשקט בזירות השונות. ישראל ידעה באותם ימים שקט בטחוני ויציבות כלכלית יחסית. העליות הגדולות היו מאחוריה ומפא"י משלה בכיפה ביד רמה, לאחר שוך הדיה של "הפרשה" ונטרולו של פנחס לבון. על אף שקשה להצביע על אירוע שהשפיע על הבחירות שהתקיימו בנובמבר 1959, במבט לאחור ברור שרבו הסימנים לאי-שקט ברבדים שונים ובמעגלים שונים בחברה הישראלית ובציבוריות הישראלית.
 
מפא"י הייתה נתונה במאבק חריף בין הדורות, בין דור הביניים ובין דור הצעירים. "הפרשה" עמדה לשוב ולרדוף את ההנהגה על פלגיה השונים. המתחים העדתיים והמעמדיים שהתפרצו באירועי ואדי סאליב ולכאורה טופלו על-ידי הקמת ועדת עציוני וקידום מספר יוזמות חקיקה, היו עתידים לרדוף את מפא"י שנים רבות, עד למהפך של שנת 1977. בנוסף לכך, דוד בן-גוריון, המנהיג הבלתי-מעורער של מפא"י ושל המדינה, הקיף עצמו בצעירים ונראה כמי ששולט ביד רמה במפלגתו, שלטון שיימשך כל עוד "הזקן" ירצה בכך. לעומת השקט על פני השטח, רבו הסערות שאכן פרצו בתוך זמן קצר.
חרות - מפא"י וזרע הפורענות (על אודות השסע העדתי)
 

 

 
 
 
 
כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

משה דיין
משה דיין (1981-1915), איש צבא ומדינאי, גדל בנהלל. הצטרף ל"הגנה" בנעוריו. היה נוטר ואיש פלוגות הלילה של וינגייט. השתתף בפעולות הצבא הבריטי נגד משטר וישי בסוריה, שם איבד את עינו. פיקד על סיירת במלחמת העצמאות ושותף בפעילות המדינית בסיומה. התקדם בתפקידים בצה"ל ובשנת 1953 מונה לרמטכ"ל. היה אחראי על צה"ל במבצע סיני. עם שחרורו בשנת 1958, הצטרף למפא"י ונבחר לכנסת הרביעית בשנת 1959. שימש שר חקלאות עד שנת 1964. הצטרף לבן-גוריון להקמת רפ"י ונבחר ברשימתה לכנסת בשנת 1965. בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים מונה לשר הביטחון ועיצב את מדיניות הביטחון לקראת המלחמה ואחריה. היה שר ביטחון במלחמת יום הכיפורים, ומעמדו נפגע מאוד לאחר שנחשב לאחד האחראים ל"מחדל". בשנת 1977 נבחר לכנסת ברשימת "העבודה" אך הצטרף לממשלת בגין כשר החוץ. מילא תפקיד מרכזי בהתקרבות למצרים ובהשגת הסכם השלום עמה. בשנת 1980 פרש מן הממשלה על רקע עיכובים במו"מ עם הפלסטינים. הקים סיעה לבחירות 1981, נבחר לכנסת ולאחר זמן קצר נפטר.
משה דיין (1981-1915)
 

 

 
 
 
 
כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

מפלגות הלווין של מפאי
בבחירות לכנסת הרביעית הפעילה מפא"י שלוש מפלגות ערביות, מפלגות לוויין שנועדו לחזק את כוחה הכולל על-ידי פנייה ישירה לציבור הערבי. שלוש המפלגות, "קידמה ופיתוח", "שיתוף ואחווה ו"חקלאות ופיתוח", רצו כרשימות עצמאיות והונהגו על-ידי עסקנים ערביים, אך היו למעשה בובות בידי מפא"י. השלוש השיגו ביחד כ-34,000 קולות, שהתבטאו בחמישה מנדטים. המנדטים הללו נוספו להישג חסר-תקדים של מפא"י, שהצליחה להשיג 47 מנדטים, אשר קירבו אותה לשלטון ברוב מוחלט.
 
פרסום תוצאות הבחירות - ניצחון גדול למפא"י
"קידמה ופיתוח" בראשות אחמד א-ד'אהר ואליאס נחלה זכתה בשני מושבים. "שיתוף ואחווה" זכתה אף היא בשני מנדטים והכניסה לכנסת את לביב אבו-רוכן ויוסף דיאב. "חקלאות ופיתוח" זכתה במנדט בודד והכניסה לכנסת את מחמוד א-נאשף. המפלגות הללו השתתפו בקואליציה אך לא זכו לתפקידי שרים ולא ישבו בממשלה. "קידמה ופיתוח" גוועה בשנות השבעים, ואילו "שיתוף ואחווה" נעלמה בסוף שנות הששים. "חקלאות ופיתוח" לא הצליחה להתמודד בבחירות לכנסת ב-1961. סיפורן הוא פרק ראשון בתולדות הפיצול בקרב המצביעים הערבים, ופרק חשוב בתולדות הקשר בין הממסד לאזרחים הערבים בישראל.​
שרת החוץ גולדה מאיר בפני אסיפת בחירות של מפא"י בראשון לציון. ​​
 

 

 
 
 
 
כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​