האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בחודש דצמבר 1987, התאפיינה בעיקר בהפגנות רחוב המוניות. בראשית שנות ה-90 החל להסתמן בה שינוי, כשהפלסטינים החלו לבצע פיגועים נקודתיים. פעם אחר פעם עלה בידי מחבל בודד לדקור ישראלים במקומות שונים בארץ. בירושלים, בבת ים, ביפו ובמקומות נוספים נרצחו ישראלים בידי מחבלים חמושים בסכינים ובאמצעים אחרים. על אף שלא הייתה לפיגועים הללו השפעה טקטית או אסטרטגית, הפיגועים הצליחו לערער את תחושת הביטחון של אזרחי המדינה, שאף יצאו להפגנות של זעם ומחאה. ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר לא מצאה דרך להתמודד ביעילות עם גל הפיגועים והאווירה בארץ החמירה מיום ליום. רבים החלו לחשוב אז כי דרך צבאית-ביטחונית לפתרון האינתיפאדה אינה בהישג יד, וכי יש לחפש דרך מדינית, כלומר לנהל משא ומתן עם הפלסטינים כדי להגיע להסדר מדיני שגם יביא איתו רגיעה ביטחונית. ראש הממשלה שמיר, שהתנגד בנוקשות לכל ויתור על שטחים ולא פחות מכך לכל ויתור מדיני שיכיר בפלסטינים כישות לאומית בפני עצמה, מצא את עצמו במבוי סתום. |
|
|
בשנת 1990, בעקבות ניסיונה של מפלגת העבודה להקים קואליציה צרה עם מפלגות דתיות, התפרקה ממשלת האחדות בראשות שמיר. לאחר מכן עמד שמיר בראש קואליציה צרה של הליכוד, מפלגות ימין ומפלגות דתיות. וכך, אגודת ישראל שלטה בתיק העבודה והרווחה וש"ס החזיקה בתיק הקליטה, בימים של עליה המונית מברית-המועצות ומאתיופיה. המפלגות החרדיות, המייצגות סקטורים מוגדרים, נתפסו כמי שדואגות לקהליהן בעוד שבחברה הישראלית רבו צרכיהם של האזרחים קשי היום ושל העולים החדשים שנהרו לישראל.
העובדה שקיומה של הממשלה היה תלוי בתמיכתן של המפלגות הדתיות, העניקה להן הזדמנות לנסות לקדם חקיקה דתית כרוחן: חוקים שעסקו בפרסום בפרהסיה, בתחבורה הציבורית בשבת ועוד. בד בבד, במהלך שנת 1991 התגלו אי-סדרים משמעותיים בהעברת כספי מדינה למוסדות דת המשויכים למפלגות דתיות החברות בקואליציה. מהומות רחוב בירושלים העכירו את האווירה עוד יותר. חולשת הממשלה אפשרה, לעומת זאת, חקיקת שני חוקי יסוד: חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו, על אפן ועל חמתן של המפלגות הדתיות. הבקע בין דתיים וחילוניים נראה עמוק.
|
|
|
לקראת בחירות 1992 חשה מדינת ישראל את המשא הכלכלי שנגרם עקב העלייה ההמונית מברית המועצות. קליטת העולים דרשה השקעה כספית ניכרת. עולים נזקקו לעזרה חומרית ראשונית, ולאחר מכן לעזרה בהשתלבות בשוק העבודה. כתוצאה מכך, הגיע האבטלה בשנת 1991 לשיעור של 12% ויותר. המשק היה נתון במיתון, גם על רקע המצב הביטחוני מול הפלסטינים ובגבול הלבנוני. שנת 1991 הייתה שנת מפתח: העלייה העצומה, ההתערערות הביטחונית, גל של שביתות ששטף את המשק ותחושה של התמרמרות בקרב חלק ניכר מהציבור נוכח גילויים של שחיתות שנחשפו בקרב מקורבים לשלטון, גרמו לאווירת קשה מן הבחינה החברתית והכלכלית. התחושה שכספים אינם משמשים למטרות הנכונות ושקיים בזבוז רב של משאבים אפילו כשהם מופנים למטרות כמו קליטת עלייה וסיוע לנזקקים, החמירו את התחושה הציבורית. בד בבד עלה בציבור נושא "הכספים הייחודיים", כספים שהוקצבו לגורמים דתיים ולחוגים מקורבים לקואליציה, כשהדבר נעשה לפי הסדרים וקריטריונים שלא הוצגו בשקיפות ומראש. בנוסף לכך, הקיפאון המדיני העכיר את האופק הכלכלי של מדינת ישראל.
|
|
|