בחירות 1973

  

הבחירות לכנסת השמינית התקיימו ב-31 בדצמבר 1973, לאחר שנדחו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הבחירות התקיימו בצל המלחמה, כשאזרחים רבים היו עדיין מגויסים וצה"ל יושב במובלעת בסוריה ומעבר לתעלת סואץ. הבחירות היו אמורות להיערך ב-30 באוקטובר 1973, אך ב-6 באוקטובר פרצה המלחמה. בשנות שלטונה, ריכזה סביבה ראש הממשלה גולדה מאיר אחדים משרי המערך ונראה כי השלטון מובטח להם גם לאחר תקופת גולדה, שחלתה בסרטן. בצד הימני של המפה הפוליטית התחוללה תמורה משמעותית עם הקמת הליכוד. אריאל שרון, שפרש מצה"ל בקיץ 1973, יזם איחוד בין גח"ל, הרשימה הממלכתית והמרכז החופשי, ובכך יצר גוף פוליטי בן 31 מנדטים מול המערך. בראש הליכוד עמד מנחם בגין, כשסביבו חבורה של פוליטיקאים צעירים. המערך ביקש להיראות כמי ששולט במדינה בשקט, בביטחון ובאחריות. אלא שהמלחמה טלטלה את המדינה ואיתה את המערכת הפוליטית. בזמן הקצר שבו התנהלה מערכת הבחירות עד להצבעה בדצמבר עסק הציבור בעיקר בהאשמות קשות כלפי ממשלת גולדה ושריה, והאזרחים הלכו לקלפיות בתחושה של הלם וסערת-נפש.
חיילים פצועים מצביעים לכנסת השמינית במחלקת האשפוז שלהם בבית-החולים "תל השומר"

 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות​
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

טרור
התקופה שלפני הבחירות לכנסת השמינית הייתה סוערת מן הבחינה הביטחונית לא רק בשל מלחמת יום הכיפורים. הטרור הפלסטיני גבר בעיקר משנת 1970, וארגונים פלסטינים ביצעו פיגועים ראוותניים בארץ ובעולם. במאי 1972 חטפו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" מטוס של חברת "סבנה", שהיה בדרכו מבריסל לתל-אביב. המטוס נחת בנמל התעופה לוד ושוחרר בפעולה נועזת של צה"ל. בסוף אותו חודש נחתו בנמל התעופה לוד שלושה מחבלים יפניים מארגון "הצבא האדום היפני" ששיתפו פעולה עם ארגון המחבלים "החזית העממית לשחרור פלסטין". השלושה פתחו באש באולם הנוסעים והרגו 24 בני-אדם. בתחילת ספטמבר 1972 חטפו מחבלים פלסטינים קבוצה של ספורטאים ומאמנים ישראלים בכפר האולימפי במינכן, במהלך האולימפיאדה שהתקיימה במקום. בקרב עם כוחות הביטחון הגרמנים נהרגו 11 ישראלים וגרמני אחד. ממשלת ישראל נקטה גישה בלתי-מתפשרת לפיה אין ישראל נושאת ונותנת עם מחבלים. שירותי הביטחון הישראלים וקהילת המודיעין של ישראל נשלחו לרדוף אחר המחבלים ברחבי העולם ופגעו ברבים מהם. ישראל פעלה נגד הטרור גם בפעולות צבאיות בלבנון ובמקומות אחרים.
סאדאת וערפאת מתפללים לנצחון המערך, כך לפי התנועה למען העזה מדינית
משק מתחמם
בעקבות מלחמת ששת הימים גדל שטחה של מדינת ישראל וכלכלת המדינה התרחבה. עבודות גדולות שבוצעו לאורך תעלת סואץ בהקמה של מוצבים ותשתית צבאית, אפשרו לקבלנים להתעשר. המשק הישראלי ידע תקופה של שפע וחלה עלייה משמעותית בכמות הכסף במחזור. התחושה בקרב עובדים במשק הייתה כי זו העת לדרוש העלאה בשכר. בראש הסתדרות העובדים עמד יצחק בן-אהרן, מוותיקי מפא"י, לוחמני וכריזמטי. בן-אהרן תמך במאבקים של ועדי העובדים והתוצאה הייתה גל של שביתות ארוכות וקשות. עליות השכר גרמו למעגל אינפלציוני. המחירים עלו בהתמדה, השכר עלה, והביקוש לכסף עלה במקביל. התהליך נמשך בשנים 1972 ו-1973, אך הגישה הכללית הייתה שישראל אינה עומדת בפני משבר כלכלי אלא מתמודדת עם התרחבות וצמיחה. שלטונה היציב של תנועת העבודה השרה תחושה שהמצב הכלכלי ימצא לעצמו נקודת איזון חדשה במדינה ששינתה פניה וגבולותיה ללא הכר לעומת העבר. המלחמה הפתאומית שפרצה ב-6 באוקטובר שינתה את המצב כליל. עלות המלחמה, במטבע זר, בכוח אדם, במחירים עקיפים, החלה להעיק מאוד על המשק.​ ידלין קורא שלא לשכוח את עמדות הליכוד בנושאי כלכלה וחברה
 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות​
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

מלחמת יום הכיפורים
הבחירות לכנסת השמינית היו הבחירות הראשונות בתולדות המדינה שנדחו ממועדן. כל-כולן עמד בצל מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה ב-6 באוקטובר והפסקת האש נכנסה לתוקף ב-24 בחודש. ערב המלחמה שררה בישראל אווירה של ביטחון מופרז שהתמידה מאז מלחמת ששת הימים. הממשלה בראשות גולדה מאיר דחתה יוזמות מדיניות בינלאומיות שביקשו להביא להסכם בין ישראל ובין שכנותיה על בסיס פשרה טריטוריאלית. גם ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, למרות אזהרה של המלך חוסיין שבא בחשאי לתל-אביב, לא קלטו קברניטי המדינה את גודל הסכנה. אגף המודיעין של צה"ל דיבר על "סבירות נמוכה" למלחמה. בצהרי יום הכיפורים, סוריה ומצרים תקפו את ישראל. צה"ל ניהל קרבות מרים שגבו קורבנות רבים ובימים הראשונים למלחמה שר הביטחון דיין דיבר על סכנה של "חורבן בית שלישי". לבסוף זכה צה"ל בהישגים מרשימים: הוא ניצב בפאתי דמשק, התבסס מעבר לתעלת סואץ, וכיתר את הארמיה השלישית בסיני. עם זאת, המלחמה נתפסה כעניין שהחל במחדל פוליטי, צבאי ותפיסתי, והייתה אחת הטלטלות הקשות בתולדות המדינה.
חיילים ממערב לתעלת סואץ עומדים בתור לפני אוהל הצבעה כדי להצביע בבחירות לכנסת השמינית.
 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות​
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

דוד אלעזר
דוד אלעזר (1976-1925) נולד ביוגוסלביה ועלה ארצה במלחמת העולם השנייה. לחם בפלמ"ח, נפצע ושב לחזית כמפקד גדוד. התקדם בצה"ל ובשנת 1964 מונה לאלוף פיקוד הצפון. לדוד אלעזר ("דדו") היה חלק מרכזי בכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. בראשית שנת 1972 מונה אלעזר לרמטכ"ל התשיעי של צה"ל ועסק רבות בלוחמה בטרור. דוד אלעזר היה רמטכ"ל גם ערב מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. בעקבות המלחמה, הואשם אלעזר כמי שלא הכין כראוי את צה"ל. ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות המלחמה, בראשותו של השופט אגרנט, מצאה שדוד אלעזר נושא באחריות אישית למוכנותו הלקויה של צה"ל. הוועדה המליצה להדיח את אלעזר מתפקיד הרמטכ"ל. אלעזר אכן התפטר. אלעזר, מפקד נערץ, היה מוקד למחלוקת ציבורית. רבים ראו בו אחראי ישיר למחדל הצבאי ערב מלחמת יום הכיפורים. עם זאת, רבים מחו על כך שאלעזר נאלץ לשאת במחיר כבד בעוד הדרג המדיני חומק מביקורת. מצדדיו העלו על נס את מנהיגותו ואת שיקול דעתו בניהול המלחמה. דוד אלעזר נפטר בשנת 1976.
דוד אלעזר (1976-1925)
 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות​
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​

 

  

 

  

הפנתרים השחורים
בבחירות של שנת 1973 התמודדה תנועת "הפנתרים השחורים". התנועה הוקמה בשנת 1971, בשכונת מוסררה בירושלים, על-ידי צעירים בני עדות המזרח, שביקשו להעלות על סדר היום את מצבם הכלכלי-חברתי של בני עדות המזרח, בעיקר נוכח הממסד השולט במדינה. "הפנתרים השחורים" נטלו את שמם מהתנועה של השחורים בארצות-הברית אשר שימשה להם השראה בעיצוב המסרים ובבחירת דרכי מאבקם. הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, הפער בין העדות ותחושת חוסר המוצא של בניהם של המהגרים מארצות ערב היו הנושאים העיקריים שהעסיקו את אנשי התנועה. הם ארגנו הפגנות, שהיו לעתים אלימות, וניסו לעורר תשומת-לב בציבור ובקרב ראשי המדינה למצוקות שהם ביטאו. ראש הממשלה גולדה מאיר התייחסה אליהם בעוינות ובביטול, וסירבה לראות בהם תנועה לגיטימית. כשפגשה חמישה ממנהיגיהם המפגש היה סוער וגולדה אמרה אחריו "הם לא נחמדים", אמירה שהייתה לסמל לניכור מצד הממסד. "הפנתרים השחורים" התמודדו בבחירות 1973 והיו קרובים לעבור את אחוז החסימה: 13,332 קולות נמנו לזכותם. לימים, התפצלה התנועה ואחדים מראשיה השתלבו במפלגות אחרות, בשמאל הישראלי.
הפנתרים השחורים - נדאג למשפחות ברוכות ילדים
 

 

כרזות וכרוזים עיתונות תצלומים
כרזות וכרוזים​ עיתונות תצלומים​
מועמדים ותוצאות​
מועמדים ותוצאות
 

 

 

 

כל המערכות​
1949 •​ 1951​ •​ 1955 •​ 1959 •​ 1961 •​​ 1965​​ •​​ 1969 •​​ 1973 •​​ 1977 •​​ 1981
1984​ •​​​ 1988​ •​​​ 1992​ •​​​ 1996​ •​​​ 1999​ •​​​ 2003​ •​​​ 2006​ •​​​ 2009​