כחלק מחגיגות 120 שנה לספרייה הלאומית, השיקה הספרייה את סדרת "12 יוצרים". במהלך שנת 2013, תארח הספרייה הלאומית 12 יוצרים ישראלים ידועים: שחקנים, צלמים, אנשי וידאו, אמנים גרפיים, כוראוגרפים ומוזיקאים. כל אמן יבחר פריט מהאוצרות המצויים באוספי הספרייה אשר ישמש לו מקור השראה ליצירה חדשה שתציין את יובל 120 שנות הספרייה הלאומית. הפרויקט החדשני ישמש הזדמנות להציג את הספרייה הלאומית כמרכז של עשייה תרבותית ואמנותית.
בהמשך להצלחה הגדולה של האירוע הראשון – תערוכת הצילום "קוראים" של הצלמת עליזה אורבך – הספרייה הלאומית משיקה את הפרק הבא בסדרה, שבו עפרי כנעני, אמנית וידאו ואשת חינוך, תציג את מיצג הווידאו החדש שלה בספרייה, בפתיחה שתתקיים ביום ה-29 לאוקטובר 2013.
הספרייה הלאומית שוחחה עם עפרי על אודות הקשר שלה לספרייה ולקראת השקת העבודה שלה בה.
מדוע הסכמת להשתתף בסדרת "12 יוצרים" לכבוד 120 שנה לספרייה הלאומית?
עפרי: כשקיבלתי את ההזמנה להשתתף ב"12 יוצרים" ביוזמת רות קלדרון, שהייתה ראש אגף התרבות והחינוך בספרייה הלאומית ועכשיו משמשת חברת כנסת, התרגשתי מאוד. תמיד עשיתי שימוש בטקסטים קלסיים כבסיס לעבודות שלי, ולאחרונה עשיתי זאת במיצג וידאו שכותרתו "סוטה" וכן ב"שבע מלים", שהוא עיבוד שלי למוזיקה של היידן שכלל את אוספי המוזיאון ה-MOMA בניו יורק. אני תמיד חוקרת ואוספת דימויים וטקסטים ומשלבת אותם בעבודתי, אבל ההזדמנות הנדירה לבוא לספרייה הלאומית ולעבוד עם הטקסטים המקוריים של הוגים גדולים כמו מרטין בובר, גרשם שלום ואלזה לסקר-שילר הייתה עניין שהייתי חייבת להשתתף בו.
אמנים שמשתתפים בסדרה התבקשו לבקר בספרייה הלאומית ולבחור יצירה ספציפית כמקור השראה ליצירתם החדשה. מה בחרת ומדוע?
עפרי: חוץ מהפריט עצמו, המיקום הפיזי של המיצג גם הוא חלק מהותי ביצירה שלי. במקביל לבחירה שלי בארכיון של המשוררת היהודייה-גרמנייה אלזה לסקר-שילר, השוכן דרך קבע בספרייה ומשמש לי השראה, בחרתי קיר גדול של חלונות בכניסה לספרייה כרקע להקרין עליו את המיצג שלי. האדריכלות והסביבה הם חלק בלתי נפרד שמסייע לי להעביר את המסר שלי.
מדוע בחרת באלזה לסקר-שילר? מה יראו המבקרים בספרייה הלאומית?
עפרי: אלזה לסקר-שילר הייתה משוררת ומחזאית יהודייה-גרמנייה שהייתה ידועה באורח חייה הבוהמי בברלין. היא הייתה אחת הנשים שחברו לתנועה האקספרסיוניסטית. לסקר-שילר נמלטה מגרמניה בשנת 1939 וחייתה את שארית חייה בירושלים, אך היא מעולם לא חשה בנוח בביתה המאומץ. היא נמשכה למזרח, והמוטיבים של המזרח נוכחים מאוד בעבודתה, במיוחד בציוריה, אך היא מעולם לא למדה לדבר עברית וגם לא הרגישה שמבינים אותה או שהיא זוכה להכרה מצד האמנים בירושלים. היא נפטרה עצובה ובודדה מאוד. נמשכתי מיד לאישיותה וליצירותיה, והרגשתי שאוכל לבטא את המסר שלי באמצעות היבטים מסוימים של האדריכלות המודרנית שמאפיינים את בניין הספרייה הלאומית.
המבקרים בספרייה הלאומית ייתקלו בהקרנת וידאו על קיר לבן ובפנים תהיה דמות (אני עצמי) שתחרוט אחדים משיריה של אלזה שבחרתי. אני חורטת בתמונת מראה, כך שהצופים יראו את האותיות מבחוץ בכיוון הנכון. בכך, אני מנסה להביע את המאבק שאלזה הרגישה בין "משמאל לימין" ו"מימין לשמאל", ואת המאבק בין ירושלים וברלין. אורך הווידאו שיוקרן הוא לא יותר משעה, כך שמי שייכנסו וייצאו מהספרייה יראו אותו בשלבים שונים של השלמת הכתיבה. בנוסף לכך, כדי לחגוג את פתיחת המיצג, הספרייה הלאומית תערוך ערב עיון שהמיצג יעמוד במרכזו ואת ארכיונה של אלזה לסקר-שילר, ואהיה אחד המשתתפים בערב העיון.
