מפגש שלישי – פרשנדתא




20.6.2013, יום ה', י"ב בתמוז תשע"ג, שעה 20:30

 
במה מתייחדת פרשנות התלמוד בדורותיה השונים? מה מקומה של הפרשנות המחקרית שהיא פרי העידן מודרני שאנו חיים בו? האם אפשר לדבר על פרשנות חילונית? על פרשנות בעלת מעמד עצמאי ביחס למסורת?

ענבר רווה – לימוד סוגיה – מסכת סוטה דף ל' עמוד ב'

קובי מידן משוחח עם דוד הלבני ועוזי פוקס על מפעל פרשנות התלמוד.


גדי ויסברט וערן קראוס (קלבת שבת) – מערכונים תלמודיים 

 

 (מוסתרת) הזמנת כרטיסים (מספר המקומות מוגבל)

 (מוסתרת) תכנית הערב

​במפגש השלישי סדרת "נפגשים בבבלי", תעסוק ד"ר ענבר נווה בסוגיה מהתלמוד הבבלי: מסכת
סוטה דף ל עמוד ב 
 
ת"ר דרש ר' יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה יונק מונח על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו שכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דדי אמו ואמרו "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב), שנאמר "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז" (תהלים ח, ג).
 
ד"ר נווה תעסוק בסוגיה מהצד המגדרי ותפנה את הזרקור לתחרות הסמויה בין האל ובין האם. היסודות המתחרים העולים מהדרשה התלמודית, בין מקור המזון והחום הגופני ובין האל הזוכה לדברי הלל הוא הזדמנות לעסוק בריבוי הישויות המשפיעות ומעצבות הזהות בחייו של אדם, גם כשהטקסט נותן עדיפות ברורה לאל. השירה תוצג כטקסט מעבר, כרגע הכניסה לתרבות הכרוך בהסטת המבט מן האם והפנייתו לשמיים. המיזוג עם האם מפנה את מקומו לכניסה לקהילת המאמינים. הפה שינק יתחיל כעת לדבר, לפנות אל האל ואל גבורתו בדיבור. רבי יוסי הגלילי טוען שאת שירת הים אמרו אפילו תינוקות שדיבורם לא היה עדיין חתוך. אם כך, הדבר מעצים את הנסיות של חציית הים, שכן מתגלה בה שאפילו התינוקות היונקים יודעים למי שייכת נאמנותם הראשונית.