​שנים רבות עסק מנחם כץ בתיעוד ובהנצחה של עיירתו בז'ז'ני. עשרות בודדות בלבד ב-3000 יהודי העיירה ניצלו. בשנות ה-70 כתב מנחם כץ גרסה ראשונה של זיכרונות השואה שלו, ומיהר למסור את החוברת לספרייה הלאומית. כמנהגה, הספרייה אישרה את קבלת החוברת ומי שכתב את האישור אף הוסיף מלים חמות וציין שאין, כמדומה, ספר זיכרון לבז'ז'ני. במשך שנים אחדות שקד מנחם כץ על כתיבת ספר מקיף על בז'ז'ני ועיירות נוספות באזור. הוא שחזר את כל העיירה מזיכרונו, עד לפרט הקטן ביותר. ב-1978 הושלמה העבודה, ועם פרסום הספר הוא מיהר לשלוח שני עותקים לספרייה הלאומית, ושוב קיבל אישור בכתב על הפקדת הספרים. בשנים שלאחר מכן הוא כתב קובץ סיפורים על סמך מה שחווה בשנות המלחמה ובשנותיו האחרונות אף כתב ספר על עבודתו כאדריכל. מנחם היה אספן נלהב של הגדות פסח, ומסר לספרייה חוברת ביבליוגרפית מוקפדת על ההגדות שאסף. אחותו, הציירת רנה בקין, מתועדת אף היא בקטלוג הספרייה, בשני ספרים העוסקים ביצירתה. אחד הפרסומים הוא קטלוג של תערוכה שקיימה במוזיאון בברעם, המוזיאון שתכנן מנחם אחיה ושעיקר תכניו נתרמו על-ידי משה בר-דוד, דודו של מנחם, שעלה ארצה מבז'ז'ני לפני המלחמה. לימים מסר מנחם כץ לספרייה הלאומית גם תקליטור ובו סרטון המתעד נסיעה של ניצולים ובני משפחותיהם לבז'ז'ני, ב-2007. כל מסכת החיים הזאת מצויה בספרייה הלאומית. עיון בקטלוג הספרייה ובחומרים של מנחם כץ בונים דיוקן עשיר ומגוון של אזרח מדינת ישראל שהספרייה הייתה לו עוגן ומוקד של התייחסות, מקום לשמר בו את הזיכרון הלאומי ומוסד חי לטובת הציבור כולו ולדורות הבאים.