הבחירות לכנסת השלישית נקבעו ל-26 ביולי 1955. במרכזן עמדה חזרתו של דוד בן-גוריון לאחר פרישתו לשדה-בוקר בשנת 1953. עם חזרתו של בן-גוריון בתפקיד שר הביטחון, בפברואר 1955, רב המתח בינו ובין משה שרת,ראש הממשלה. הממשלה כמו התנהלה בשני ראשים כשבן-גוריון יזם ואישר פעולות צבאיות מעבר לגבול ללא ידיעת ראש הממשלה שהוא היה כפוף לו. שובו של בן-גוריון התאפשר לאחר פרישתו המאולצת של לבון בעקבות "העסק הביש". כעת, כשבן-גוריון שוב ניצב במרכז הזירה הפוליטית, לא היה לאיש ספק שהוא גם ישוב להנהיג את מפלגתו, מפא"י בבחירות הקרובות, בתוך חודשים אחדים.

​

החל מראשית שנות החמישים, סבלה ישראל מהתקפות טרור שבוצעו על-ידי מפגעים שחדרו מעבר לגבולות הארץ. ישובי ספר נפגעו והותקפו גם כלי-רכב ישראליים שנסעו בכבישים. ביוזמת דוד בן-גוריון, עוצבה מדיניות של תגובה קשה לפעולות הטרור. עיקרן של "פעולות התגמול" היה ליצור הרתעה על-ידי ענישה מהירה, קשה, מעבר לגבול. כוחות צה"ל נשלחו לבצע פעולות נגד כוחות סדירים של צבאות ערב ואף נגד כפרים פלסטינים שהמפגעים יצאו מהם. הפעולות לא הוגבלו בהכרח לפגיעה בכוחות חמושים. צה"ל פעל גם נגד באוכלוסייה אזרחית, כולל פיצוץ בתים. פעולות התגמול החלו בשנת 1951, כשבן-גוריון שימש ראש ממשלה ושר ביטחון, ונמשכו בימי ממשלת משה שרת, בשנים 1953 עד 1955, כשבן-גוריון לא מילא תפקיד ביצועי, בימי פרישתו בשדה-בוקר. הרמטכ"ל משה דיין מילא תפקיד מרכזי בעיצוב שיטת הלחימה ושיתף פעולה עם בן-גוריון גם באורח לא פורמאלי, מאחורי גבו של ראש הממשלה שרת. פעולות התגמול נמשכו עד שנות הששים והיו חשובות בעיצובן של יחידות הקומנדו הישראליות ובפיתוח תורת הלחימה של צה"ל.

​