הבחירות אמנם נערכו על רקע המחדל של 1973, פרשיות השחיתות הרבות שנקשרו באישים שהיו מקורבים לשלטון המערך והמצב הכלכלי הקשה ששרר במדינה, אך לא פחות מאלו הודגש בבחירות 1977 הנושא העדתי.

 

במשך שנים רבות משך אליו מנחם בגין מצביעים מבני עדות המזרח שהרגישו מקופחים על-ידי הממסד של מפא"י. בגין ידע לעשות שימוש ברגשות הללו וגם להתייחס לצורך לגשר על הפערים בין בני עדות המזרח ובין האשכנזים במדינת ישראל. שנים רבות שבהן רחשו רגשות קשים כלפי היחס המתנשא של הוותיקים, אנשי הממסד האשכנזים ברובם, התבטאו בהצבעה מסיבית של הציבור המזרחי לטובת הליכוד ומנחם בגין, שזכה בקרבם להערצה גדולה. היחס לעולים מארצות ערב בראשית ימי המדינה, הניסיון להחיל מדיניות של "כור היתוך", הדחיקה של מסורות משפחתיות ועדתיות מושרשות כדי ליצור "אדם חדש" ברוח ההגות הסוציאליסטית שמשלה בכיפה תחת שלטונו של בן-גוריון וממשיכי דרכו, התבטאו ב-1977 בהפניית גב למפלגות השמאל ובתמיכה רחבה במנחם בגין ובמפלגתו. תרומה משמעותית לכך הייתה העובדה שבגין קידם מנהיגים צעירים בני עדות המזרח, שצמחו בישובי הפריפריה והצליחו ברמה המוניציפאלית, וצירף אותם לעמדות של הנהגה בממשלתו. בפעם הראשונה מאז קום המדינה, חשו מזרחיים רבים שהם אינם מיוצגים רק ייצוג סמלי במפלגות השלטון, אלא שניתן להם חלק של ממש בניהול ענייניה של המדינה.

 

יצחק רבין מצא את עצמו במצב קשה. עמדתו הברורה של אהרן ברק לא אפשרה לו לפתור את הפרשה בתשלום כופר. הכוונה להעמידו לדין ערערה את יכולתו לעמוד בראש המערך בבחירות שנועדו להתקיים בתוך חודשיים. יחד עם זאת, כיוון שהוא היה ראש ממשלת מעבר לא הייתה לו אפשרות חוקית להתפטר. רבין הודיע על יציאה לחופשה ופרש מהנהגת המערך. את מקומו תפס שמעון פרס, יריבו המושבע דאז, שזמן קצר קודם לכן הפסיד לרבין בהפרש קטן במאבק על ראשות המפלגה.

 

עם פרישתו של רבין מראשות המפלגה החליט היועץ המשפטי לממשלה לא להעמיד אותו לדין. לאה רבין חויבה לשלם קנס כספי, ופרשיית "חשבון הדולרים של רבין" נרשמה כנקודת ציון במאבק על שלטון החוק ועל ניקיון כפיהם של אנשי הציבור במדינת ישראל.

 

מנחם בגין נודע כנואם מחונן, כפולמוסן חריף וכמנהיג כריזמטי. הוא הצליח להנהיג את "חירות" בשנות הששים, על אף שקמו מתנגדים למנהיגותו מקרב הדור הצעיר יותר. בגין השכיל להרחיב את בסיס התמיכה בו וברעיונותיו בתחום הלאומי, הכלכלי והחברתי על-ידי סדרה של בריתות עם מפלגות ליברליות וימניות. ב-1967, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, הצטרף בגין לממשלה כשר בלי תיק, וכיהן בה גם לאחר הבחירות ב-1969, עד 1970, כשהתפטר בשל התנגדותו להסדר הפסקת3 האש שסיים את מלחמת ההתשה. הכוח הפוליטי סביב מנחם בגין התגבש והתחזק בעקבות "המחדל" של 1973 ועוד יותר בעקבות חולשת ההנהגה הלאומית במחצית שנות ה-70. בבחירות של 1977 זכה "הליכוד" בראשות בגין להצלחה גדולה ובגין הקים את הממשלה. היה זה מה שכונה בשם "המהפך". לראשונה מאז קום המדינה, לא הקימה את הממשלה תנועת העבודה על גלגוליה השונים.

 

בתקופתו של מנחם בגין בראשות הממשלה, ביקר בישראל נשיא מצרים, אנואר סאדאת והושג שלום עם מצרים, שבמסגרתו הוחזר כל חצי האי סיני למצרים ופונו ממנו כל הישובים הישראליים. בשנת 1981 שוב זכה "הליכוד" בבחירות וב-1982 פתחה הממשלה בראשות בגין במבצע צבאי בלבנון, שהיה למלחמה סבוכה וארוכת-שנים. ב-1983 הודיע בגין, שהיה כבר חולה ושחוק נפשית, על התפטרותו. מנחם בגין נפטר ב-9 במרץ 1992.