הודעות

בחג הסוכות זועקים אל ה': הושע נא! בתחילת השנה, בפתח עונת הגשמים (בזמן העתיק השאלה אם נזכה לברכת הגשם מן השמים או שחס ושלום תהיה השנה שנת בצורת - היא שאלה של חיים ומוות) זועקים אל ה': הושע נא!

פיוטים רבים הנקראים "הושענות" משמשים בסיס לשאלת החיים, לזעקת החיים: הושע נא!

בתוך הפיוטים האלה הנאמרים בכל אחד מימי הסוכות לפי נוסח העדות השונות, גם זעקה: "אני וָהוֹ (לפי נוסח אחר: אני והוא) הושיעה נא!". הצעקה אני וָהוֹ הושיעה נא נאמרת סמוך לתחילת הפיוטים וגם בסופם. מבחינת הרגשתי צעקה זו היא השיא של הזעקה לישועה.

מה פירוש נוסח זה? להרגשתי עיקר עוצמתה של הקריאה "אני והו הושיעה נא" באה מפני שפירושה לא מובן כל כך. דווקא לכן יש לה פירושים שונים, שרובם מקשרים את הקריאה לתורת הסוד.

אחרי הפירושים השונים הללו, המעידים לטעמי על המסתורין של הקריאה, אולי מותר להציע עוד פירוש שיכול גם הוא לקשרה אל המסתורין. הרי בכל הפירושים הצירוף "אני והו" או "אני והוא" הוא שמו של הקדוש ב"ה. מדוע ייקרא הקדוש ב"ה "אני והוא"? אולי מפני שהוא מתגלה בפגישות, בקשרים בין בני האדם.

נזכר אני בסיפור המכונן על הלל הזקן שסיכם את התורה על רגל אחת בפסוק: ואהבת לרעך כמוך. נזכר אני ששמו של הקדוש ב"ה הוא: שלום. ומדוע שלום הוא שמו? משום שבאופן הגיוני אין שלום, משום שבאופן הגיוני רֵעי הוא הָרַע שלי. מבחינה הגיונית, כל הזוגות היו צריכים להתגרש. רק השם יכול להושיע. לכן, אליו אנו פונים בשמו "אני והוא" (כי רק הוא יכול לחבר את ה"אני" שלי ואת ה"הוא" האחר): אני והוא הושיעה נא!

זאת היא הזעקה של כל הפיוטים. זהו מקורו ותכליתו של הפיוט.

הרב מנחם פרומן משמש כרב הישוב תקוע, מלמד בישיבות ההסדר של עתניאל ותקוע