audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

פיטום הקטורת

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • תפילה
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי אורי קרויזר
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - לבנון קבוצת חזנים
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים חיים עובדיה
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
  • 5.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס אילן דמרי
  • 6.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) אהרן עמרם
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר פיטום הקטורת
מעגל השנה שבת
מועד התפילה מוסף
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה וכו' – פסוקים מספר שמות (ל', ל"ד-ל"ו).
    • סַמִּים – מיני בושם.
    • נָטָף – צרי; שרף עץ האפרסמון (אין מדובר בעץ שאנו מכנים היום אפרסמון, אלא באפרסמון המקראי שממנו היו מפיקים שמן בושם).
    • שְׁחֵלֶת – ציפורן.
    • חֶלְבְּנָה – שרף שריחו רע. על עובדה מעניינת זו - שבתערובת בשמים בעלת ריח טוב ומפורסם כל כך נכלל גם מרכיב שריחו רע – עמדו חז"ל במדרש, וכפי שמביא רש"י בפירושו: "וחלבנה – בושם שריחו רע... ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עִמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עִמנו". כשם שחלק מהשלמות של תערובת הקטורת נעוץ דווקא בחלבנה, שריחה רע, ובלעדיה לא ניתן להקטיר את הקטורת – כך חלק מהתערובת של עם ישראל הם פושעי ישראל, וכשיש יום של תענית חובה לצרף אותם לתפילה.
    • לְבֹנָה זַכָּה – שרף ריחני המופק מצמח הלבונה.
    • בַּד בְּבַד יִהְיֶה – עליהם להיות שווים במשקלם בתערובת.
    • רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ – מעורבבת וכתושה כפי שנוהגים הרוקחים במלאכתם.
    • מְמֻלָּח – מעורב עם מלח סדומית. פירוש אחר: מעורבב היטב, שייעשו כל מרכיבי הקטורת שחוקים ומעורבים זה בזה עד שלא יהיה ניכר אף אחד מהם כמרכיב נפרד.
    • וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק – כְּתוֹשׁ דק-דק את התערובת.
    • וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד – יש להקטיר אותה על גבי מזבח הזהב הפנימי, לפני ארון הברית – ארון העדות – שהיה באוהל מועד. מאוחר יותר הועלה ארון הברית לבית המקדש, והקטרת הקטורת התקיימה שם.
    • אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה – המקום שבו דיבר הקב"ה עם משה.
    • וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים וכו' – פסוקים מספר שמות (ל', ז'-ח').
    • בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר – בכל בוקר.
    • בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה – סמוך לזמן שבו, על פי סדר עבודתו, מנקה הכהן את כוסות השמן של המנורה.
    • וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת – סמוך לזמן שבו הדליק הכהן את נרות המנורה.
    • בֵּין הָעַרְבַּיִם – אחרי הצהריים, הזמן שבין הצהריים וסוף היום.
    • קְטֹרֶת תָּמִיד – קטורת המוקטרת תמיד בכל יום בזמן שבית המקדש קיים.
    • תָּנוּ – שנוּ, לימדו.
    • פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת – כתישת והכנת הקטורת.
    • כֵּיצַד – שאלה רטורית, שנועדה לצורך ההסבר המפורט כיצד היתה נעשית עבודת הקטורת בבית המקדש.
    • מָנִים, מָנֶה – שיעור של משקל מסויים בזמן הקדום; משערים אותו כמשקל חצי קילו של ימינו בערך (480 גרם).
    • שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ – תערובת הקטורת הכילה 368 מנים (כ177 ק"ג של ימינו).
    • שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְכָל־יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב – בכל יום מ365 הימים שבשנה, היו מקטירים מן התערובת מנה אחד.
    • וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – נוסף על אלה נותרו עוד 3 מנים של קטורת ששימשו להקטרה ביום הכיפורים ע"י הכהן הגדול.
    • מְלֹא חָפְנָיו – כמות הקטורת העולה בכפות ידיו.
    • לְמַכְתֶּשֶׁת... כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה – את שלושת המנים היתרים, המיועדים להקטרה ביום הכיפורים, היה הכהן כותש פעם נוספת, בערב יום הכיפורים, אע"פ שהיא כבר כתושה. וזאת מפני שעל הקטורת של יום הכיפורים להיות – כפי שמצויין בגמרא (יומא מ"ה, ע"א) – "דקה מן הדקה": כתושה דק יותר מן הקטורת הכתושה דק של כל ימות השנה.
    • וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ – בקטורת היו 11 סוגי בשמים.
    • הַצֳּרִי – הנטף, שרף האפרסמון, שהוזכר כאן קודם.
    • וְהַצִּפֹּרֶן – השחלת, כנ"ל.
    • מִשְׁקַל שִׁבְעִים, שִׁבְעִים מָנֶה – כל אחד מהסממנים שנזכרו לעיל ונכתשו בתערובת הקטורת היה במשקל 70 מנה (כ-35 ק"ג).
    • מֹר – סוג של בושם המופק משרף של עץ המור, או, לדעת הרמב"ם, מן החי.
    • וּקְצִיעָה – שורש עשב ריחני.
    • וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ – שם בושם.
    • וְכַרְכֹּם – עשב ריחני. יש אומרים שזהו הזעפרן.
    • מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה – כל אחד מהסממנים שנזכרו לעיל ונכתשו בתערובת הקטורת היה במשקל 16 מנה (כשמונה ק"ג).
    • הַקֹּשְׁטְ – שם בושם.
    • שְׁנֵים עָשָׂר – במשקל 12 מנה (כששה ק"ג).
    • קִלּוּפָה – קליפת עץ ריחנית.
    • שְׁלֹשָׁה – במשקל 3 מנים (כק"ג וחצי).
    • קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה – בושם הקינמון (הידוע לנו כיום בשמו זה), במשקל 9 מנים. כעת נמנו כל 11 סוגי הבשמים שהרכיבו את הקטורת, ומכאן ואילך מוזכרים חומרים צדדיים, שאינם נמנים כחלק מהקטורת; חלקם לא נשארו בגוף תערובת הקטורת עצמה, אלא רק שימשו לניקוי, וחלקם היו בכמויות מזעריות.
    • בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין – כעין סבון שהיו מנקים באמצעותו את הציפורן לפני הכתישה, בנפח של תשעה קבין (מידת נפח מזמן המשנה, כליטר ורבע).
    • יֵין־קַפְרִיסִין – יין חזק שבו היו משרים את הציפורן כדי שריחה יתחזק.
    • סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא – 21 קבין.
    • חֲמַר חִוָּר עַתִּיק – יין לבן ישן וחזק.
    • מֶלַח סְדֹמִית – מלח חזק המובא מאזור ים המלח.
    • רֹבַע – רבע הקב. מידת נפח.
    • מַעֲלֶה עָשָׁן – עשב מיוחד, שנוסף אל תוך תערובת הקטורת לא כדי להוסיף ריח, אלא כדי לגרום לענן הקטורת שיעלה בצורה ישרה. עשב זה מעכב במעט את שריפת התערובת, וגורם לה להישרף בקצב איטי שמביא לצורה המיוחדת של העשן.
    • כָּל־שֶׁהוּא – קצת, בשיעור מועט.
    • כִּפַּת הַיַּרְדֵּן – סוג של ורד או צמח הגדל בסביבת הירדן.
    • כָּל־שֶׁהִיא – כנ"ל: קצת, בשיעור מועט.
    • אִם־נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ – אם עירבב בתערובת הקטורת דבש, נפסלה הקטורת מהקטרה במקדש.
    • וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה – אם הכהן משנה במזיד את המתכון המדוייק שהובא כאן, על ידי השמטה של אחד ממיני הבשמים או הקטנה של שיעור הכמות שלהם, הוא מתחייב בעונש מיתה. יש אומרים שעונש זה לא חל בכל יום ויום, אלא רק על הקטורת המיוחדת של יום הכיפורים. ויש חולקים.
    • הַקְּטָף – אפרסמון.
    • לְשַׁפּוֹת – לנקות, לצחצח.
    • לְמָה הוּא בָא? – שאלה רטורית: מה תפקידו בקטורת?
    • לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת־הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה – בו משרים את הציפורן כדי שריחהּ יהיה חזק.
    • וַהֲלֹא מֵי־רַגְלַיִם יָפִין לָהּ? – הרי היה עדיף להשרות את הציפורן במים המכונים "מי רגליים", ולהשיג אפקט מוגבר יותר של חידוד והגברת ריח הציפורן. יש אומרים שהכוונה בביטוי "מי רגליים" כאן הוא שתן, אך יש שתמהו על פירוש זה וטענו שמדובר במים של מעיין שכינו אותו "מי רגליים", שמימיו מיוחדים וחריפים. אלא שבגלל השם המזכיר דבר-מה בזוי, לא רצו להכניס מים כאלה למקדש.
    • אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי־רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד – מפני כבוד המקדש והאל שהשרה את שכינתו בו, לא מכניסים למקדש מי רגליים.
    • כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק – בשעה שהכהן כותש את סממני הקטורת, עליו לומר את המלים "הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק".
    • מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים – קול הדיבור בשעת הכתישה מועיל לריחם הטוב של הבשמים.
    • פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין – אם הכין עבור הקטורת חצי מהכמות, כלומר: לא 368 מנים, אלא 184 מנים.
    • כְּשֵׁרָה – מותר להקטיר אותה.
    • לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ – אך אם עשה שליש מהכמות או רבע מהכמות לא שמענו – דברי רבי נתן – אם היא כשרה להקטרה או לא.
    • אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה – דברי רבי יהודה מובאים כאן כתשובה לרבי נתן, לגבי שאלת שליש הכמות או רבע מהכמות. לפי רבי יהודה, גם אם עשה שליש מהכמות השנתית או רבע מהכמות השנתית של הקטורת, התערובת כשרה להקטרה, כל עוד הוא שמר על היחס המדוייק של המרכיבים שלה.
    • תָּנֵי בַר־קַפָּרָא – לימד החכם ששמו בר קפרא.
    • אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין – מדי 60 או 70 שנה, היו השאריות שנותרו מתערובת הקטורת מכל השנים מצטברות ומצטרפות לכמות של חצי מהכמות השנתית. כל 60 או 70 שנה נשארו 184 מנים.
    • קָרְטוֹב – קצת, מידה קטנה.
    • אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ – אם היה מערב דבש בקטורת, ריחה היה כל כך טוב ומשובח, שנשמתו של האדם המריח אותה היתה פורחת ויוצאת ממנו מרוב תענוג.
    • וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ – מדוע לא מוסיפים קצת דבש לתערובת, אם האפקט הוא ריח טוב יותר?
    • מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ, לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' – מפני שהקב"ה ציווה עלינו בתורה (בספר ויקרא ב', י"א) שלא להקטיר דבש. לפי מדרשים, השאור הוא סמל הגאווה (כמו הלחם הטופח, המתנפח וממלא את המקום) בעוד הדבש הוא סמל הרדיפה הבלתי נלאית אחר תענוגות העולם הזה. מידות אלה אינן חיוביות.
    • וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם־כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים – שיבוץ של פסוק מספר בראשית (מ"ג, י"א). הפסוק מביא את דברי יעקב אבינו לבניו לפני שירדו למצרים, להשיג מזון ולהגיש מנחה לאיש השולט בארץ, הלא הוא אחיהם יוסף. בפסוק מוזכרים מינים של פירות, בושם ותוצרת חקלאית האופיינית לארץ ישראל. הסיבה להוספת פסוק זה היא על פי הקבלה.
    • ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה – פסוק מתהלים (מ"ו, ח'). הקב"ה איתנו, ומגן עלינו.
    • ה' צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ – פסוק מתהלים (פ"ד, י"ג). הוראתו: מאושר הוא האדם ששם מבטחו בקב"ה.
    • ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ – פסוק מתהלים (כ', י'). בקשה מהאל שיציל, והבעת בטחון כי המלך – הוא הקב"ה – יענה לתחינת המתפללים ביום תפילתם.
    • וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת – פסוק מלא מספר מלאכי (ג', ד'). נבואה לעתיד לבוא, שהמנחה שיגיש עם ישראל לקב"ה בבית המקדש בירושלים תעלה לפניו ברצון כפי שעלו לפניו לרצון המנחות בזמנים הקדומים, במשכן ובבית המקדש הראשון.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?