המדינה הקטנה שהוקמה על כברת ארץ מצומצמת והרגישה מאוימת, עסקה בשנותיה הראשונות בבנייה, בקליטת עלייה, ובהתבססות כלכלית כמיטב יכולתה. מדינת ישראל הצעירה חשה שהיא מוקפת אויבים, וחלק מהתבצרותה הייתה באמצעות חיזוק תרבותה המקומית, התרבות הציונית של ימי העליות הראשונות והיישוב בימי המנדט. מן התרבות הזאת התפתח גם הזמר העברי, והישראלים של ראשית המדינה ראו את פירות תרבותם כחלק מהמפעל הציוני, ככלי חינוכי מובהק. על רקע כל אלו, טפטופי המוזיקה הזרה שהצליחו לחדור לישראל הקטנה (למשל, השנסון הצרפתי) נשמעו מוזרים, אולי אף מאיימים. ממשלת ישראל אף סירבה לאשר ללהקת ה"ביטלס" – "חיפושיות הקצב", בלשון של אותם ימים, לבוא ארצה ולערוך הופעה. הרי השפעה זרה כזאת, חבורה של ארבעה צעירים מגודלים שיער מאנגליה, עלולה "לקלקל את הנוער". ובכל זאת, השפעות מגיעות, תחנות רדיו זרות נקלטות, תקליטים מיובאים, והשינוי בסופו של דבר עתיד להגיע.