ראשית שנות ה-70 במדינת ישראל ראו לא רק צמיחה גדולה בתחום הכלכלה, גלי עלייה חדשים והתרחבות פיזית של המדינה, אלא הציפו את המתחים החברתיים הגדולים. בחלוף שנות דור מהקמת המדינה, החלו העולים בני עדות המזרח להיות כוח משמעותי ברחוב הישראלי. קמה תנועת מחאה מזרחית, "הפנתרים השחורים", שהשמיעה את זעקת אנשי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח בשולי המפה הישראלית. הקולות הללו, שנשמעו ברחובות, בבתי הקפה, במועדוני הלילה, מן המרפסות ומחלונות הבתים, חיפשו הכרה ומקום של ממש בתרבות הישראלית הממסדית. התסיסה החברתית הגדולה, שהתבטאה בהפגנות, חלקן אלימות, ובעלייתו של קול המחאה בכל המעגלים הציבוריים הישראליים, הולידה את הגל הראשון במהפכת המוזיקה המזרחית: להקות כמו "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד", הזמרת אהובה עוזרי ורבים אחרים. כל אלו נאבקו על מקום ולגיטימיות, ומכרו כמויות גדולות של קסטות בתחנות המרכזיות ובשווקים ברחבי הארץ. מוזיקלית, המהפכה לא הייתה מבודדת מן הסביבה הים תיכונית, שכן היא ניזונה מחדירתה של מוזיקה מיוון וממקומות קרובים אחרים. השפעה בולטת, לדוגמה, נודעה לזמר היווני אריס סאן, שאף השתקע בישראל.

על כל זאת ועוד במפגש "אל תקרא לי שחור": גיוון מתוך המחאה: המהפכה המזרחית והקולות הים-תיכוניים, יום ב', כ"ב בשבט, 1/2/2016, 20:30.
אורחים:
אהובה עוזרי
שי צברי
אסף תלמודי - קלידים
אמיר ברסלר - תופים