הקשר של רות בונדי לספרייה הלאומית הוא רב שנים. רות בונדי אחראית להגעתו לספרייה, כבר לפני שנים, של ארכיון מרים (אירמה) זינגר, חברת דגניה ב', שהייתה מאנשי "חוג פראג" – חבורה ספרותית של יהודים שכתבו בגרמנית, שפעלה בפראג בראשית המאה העשרים וכללה את פרנץ קפקא, מקס ברוד, פליקס וולטש ואחרים, ושברוד כינה בשם "De enge Prager Kreis", כלומר "החוג הסגור של פראג". הארכיון הקטן והחשוב הזה מייצג חלק מהותי מתחום עיסוקיה של בונדי: תולדות יהודי צ'כיה, הספרות הצ'כית והתרבות הספרותית הגרמנית במרכז אירופה. מעבר לכך, בונדי עצמה מעידה כי היא כתבה אחדים מספריה בבניין הספרייה הלאומית, וכי היא לא דמיינה שארכיונה יגיע אי פעם לשכון בספרייה, לצד ארכיונים של אישים כמרטין בובר וש"י עגנון. באירוע שנערך בספרייה היא דימתה את הדבר למגורים בבית משותף, ואמרה שהיא גרה עם שכנים, אך שוכנת בקומה התחתונה, בעוד שגדולי העולם והספרות דרים בקומות העליונות.

הארכיון של רות בונדי משקף את הפרקים השונים בקריירה הארוכה שלה בתחומי הכתיבה השונים. בונדי, ילידת שנת 1923, עלתה ארצה בשנת 1949, לאחר שהייתה כלואה במחנות ריכוז במשך שלוש שנים. היא למדה עברית במהירות, וכבר בשנת 1951 החלה לכתוב בעיתון לעולים "אומר", וכן ב"דבר". אז החלה ליצור את הארכיון שלה, מתוך תפיסה שעיתונאי צריך לאסוף חומרים בנושאים שהוא מתעניין בהם, הנושאים שהוא עתיד לכתוב עליהם לאורך זמן. לנגד עיניה של בונדי עמדה תמיד דמותו של העיתונאי כקורא בלתי-נלאה.

מטבע הדברים, הארכיון של רות בונדי הוא שיקוף של דרכה העיתונאית החל ב"דבר". בשנות ה-50 הייתה בונדי אישה עיתונאית בסביבה שכמעט לא היו בה נשים בתפקידי כתיבה בעיתונות. היא החלה לעבוד בתפקיד שטח, התרוצצה והביאה את המידע לעיתונאים (הגברים) שישבו במערכת וכתבו. עד מהרה החליטה לנסות לכתוב רשימות משלה, והדבר התקבל. היא כתבה בגוף ראשון, בקול נשי אישי, בלי להתבייש לספר מה היא רואה, חושבת ומרגישה. במשך יותר מארבעים שנה כתבה ב"דבר השבוע", כתבות שהיו אף הן חלוציות ונועזות בעיתונות העברית: היא עיצבה פורמט של רפורטז'ה מצולמת, בעבודה משותפת עם הצלם בוריס כרמי, מתוך אינטראקציה עיתונאית בין הכותבת לצלם.

רות בונדי כתבה ביוגרפיות: על אנצו סרני, על חיים שיבא, על פנחס רוזן, על יעקב אדלשטיין ועוד. כל החומרים שאספה לקראת הכתיבה שמורים בארכיונה בסדר מופתי, המעיד על תפיסה ברורה באשר לשימור המסמכים. חלק מהחומרים הם מקורות היסטוריים ראשוניים יקרים מפז. בונדי שקדה גם על תרגום ספרות צ'כית לעברית. לשם כך היא עמדה בקשרים עם הסופרים הצ'כיים החשובים ביותר, התכתבה איתם, תיעדה את הקשרים עמם ואת החומרים שהצטברו שמרה בארכיונה האישי. היא כתבה על יהודי צ'כיה, בוהמיה ומורביה, עסקה בגנאלוגיה יהודית ובתולדות שמות המשפחה היהודיים, ומילאה תפקיד חשוב בפיתוח קשרי התרבות בין ישראל לצ'כוסלובקיה (ולאחר מכן צ'כיה וסלובקיה), במיוחד לאחר שנת 1989. במסגרת פעילותה היא ניהלה קשרי מכתבים עם אישים בולטים בתרבות ובציבוריות בצ'כיה, והכול מתועד בארכיונה.

אין ספק שארכיון רות בונדי בספרייה הלאומית יעורר עניין רב בקרב העוסקים בחקר העיתונות העברית ותולדותיה ובמקומן של נשים בעיתונות העברית, בקרב אנשי ספרות ותרגום ובקרב העוסקים בצ'כיה, בתרבותה ובאישים הבולטים בספרותה ובחיים הציבוריים הצ'כיים לאחר נפילת הקומוניזם. לסיכום – ארכיון רות בונדי מכיל שפע של חומרים מקוריים יחידים במינם, שיקוף של עשרות שנות פעילות אינטנסיבית ומגוונת של אשת רוח מן המעלה הראשונה.