מה קראו בארץ-ישראל בשנת 1946? אפשר בוודאי לענות על השאלה בדרכים שונות. מעגלים שונים בחברה בוודאי התאפיינו בהרגלי קריאה שונים, והוצאות הספרים למיניהן פנו לקהלים מסוגים שונים. ובכל זאת, הצצה מעניינת ניתנת לנו באמצעות פריט קטן ומשמעותי, קטלוג של ספרית הפועלים ("הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה") לשנת 1946, תש"ו/תש"ז.

 

חוברת צנומה, מסוגפת, דפים קטנים, ללא איורים, שרוח התקופה מוטבעת בה מן השורה הראשונה בהקדמה: "בית-ההוצאה הציב לו למטרה להוציא לאור ספרים מובחרים, מקור ותרגום, ולהפיצם ברחבי הציבור בתנאים השווים לאיש-העבודה ובני הנעורים."

 

המטרה ברורה: "לטפח את ביטויי ההגשמה והמלחמה של הפועל העברי בארץ-ישראל, ולסייע את פעולת ההשכלה בציבור העובדים והנוער. עקרונותיו – ציונות חלוצית וסוציאליזם מהפכני: קשר עם תרבות העם ויצירתו, ועם הזרמים הרעיוניים המתקדמים שבאומות העולם; עצמאות רוחנית ומדינית של מעמד הפועלים; קידום הדעת והמחשבה הביקורתית לאור הסוציאליזם המדעי; דרישת הטעם האמנותי הטוב".

 

לאור זאת, אנו מצפים למנה הגונה של ספרים בתחום הסוציאליזם, בין אם הוא "מדעי" ובין אם הוא "מהפכני". ספרית הפועלים מקיימת את ההבטחה ללא כחל וסרק: כתבים נבחרים של מארקס ואנגלס ו"הקאפיטל" של קארל מארקס מצטרפים לכתבים נבחרים של לנין שכבר עמדו על מדפי ההוצאה יחד עם "בעיות הלניניזם" מאת סטלין, וכעת רואה אור בהוצאה גם "המאטריאליזם ההיסטורי ומתנגדיו" מאת פלכאנוב. לצד כל אלו רואה אור בשנת 1946, תרגומו של שלונסקי לספרו הגדול של מיכאיל שולוחוב, "הדון השקט", אפוס ריאל-סוציאליסטי על הקוזאקים על רקע המהפכה והקולקטיביזציה בברית-המועצות. בנוסף אפשר לציין את פרסומו של "בנתיב הייסורים" של אלכסיי טולסטוי, סופר החצר של סטלין, המתאר את השנים שקדמו והובילו למהפכה הבולשביקית. וכמובן, לא נפקד מקומם של פרסומים מאת יעקב חזן ומאיר יערי, צמד המנהיגים של הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר.

 

 

הנטייה הרוסית בולטת גם בתחום הספרות היפה, מתרגומים של גוגול וטולסטוי ועד לסופרים כותבי רוסית בני התקופה. לצד זאת, מפרסמת ספרית הפועלים תרגומים מצרפתית, של מנשה לוין, לספרים של אנטואן סן אגזיפרי ("טיסת לילה"), מונטסקייה ("מכתבים פרסיים") ותאופיל גוטייה, ספרי השכלה כללית בתחום החקלאות, הבוטניקה, המתמטיקה ועוד, ספרים לבני הנעורים וגם ספרי ילדים. בולט פרסומו של הרומן "והוא האור" של לאה גולדברג, "טיל אוילנשפיגל" מאת שארל דה-קוסטאר, ספרים של י.ל. פרץ ור' נחמן מברסלב ועוד.

 

לכאורה, הכול בדיוק כפי שהובטח בהקדמה האידיאולוגית. המלים מרחיקות הלכת בדבר מהפכה, סוציאליזם, מאבק מעמדי, קידום הפועלים, השכלה לנוער (כאילו בעם יש רק פועלים או בני נוער) – מתקיימות כולן בתכנים של הקטלוג לשנת 1946.

 

אלא שבחינה נוספת של הקטלוג הצנום מגלה שורה של פרסומים שעניינם שונה בתכלית. בעמוד 26, כמעט בסוף החוברת, מופיעה הכותרת "רשומות גולה" ותחתה המלים רבות המשמעות, "דברי עדות וזכרון לימים". וכיצד מוצגים הפריטים? "חוברות בתבנית אחידה ובהיקף שונה, רובן מקור ומיעוטן תרגום. בהשתתפות ההנהגה העליונה של הסתדרות 'השומר הצעיר'." ובמה מדובר? הפריטים מדברים בעד עצמם: "קץ היהודים במערב פולין" מאת אהרן בראנדס, "בגטאות" מאת "א.ר." וגם הודעה על החוברת הבאה: "ביאליסטוק" שתכלול טקסט "מפי חייקה" (רשם י. חזן) וכן טקסט "מרשימותיו של אבא קובנר".

 

הציון הצנוע, "מפי חייקה" הנוגע לטקסט על ביאליסטוק בוודאי מכוון לעדות של חייקה גרוסמן, ממנהיגות "השומר הצעיר" בשואה ולוחמת גטאות רבת-מעש, בכלל זה בביאליסטוק. את דבריה רושם יעקב חזן, ממנהיגי התנועה בארץ-ישראל. אנו בשנת 1946 וכבר מתפרסמת חוברת על קץ היהודים במערב פולין ועדויות מהגטאות, ערוכות בידי מנהיגים פוליטיים של תנועת "השומר הצעיר". עלעול בדפים קודמים בחוברת מעלה פריט מעניין נוסף: "צלב הקרס על ירושלים דליטא" מאת "רוז'קה", ספר שמובא לדפוס מכתב-יד:

 

הנה, בקושי שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ללא שימוש עדיין במלה "שואה", עסוקים בקיבוץ הארצי ובתנועת השומר הצעיר בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי: מרד ולחימה יותר מאשר השמדה, מקומן של המפלגות בחלוקת התהילה על מרד הגטאות, שלילה גורפת של היודנרטים, וכל זאת תוך התערבות עריכתית בוטה של המנהיגים בארץ ישראל בבחירת הטקסטים, ברישום העדויות, בהבלטת צדדים מסוימים על חשבון צדדים אחרים. המלחמה על הזיכרון מתמסדת במהירות וקווי החזית ברורים ומפלגתיים מאוד. כבר בשנת 1946.