​מאוחר יותר פורסמו התווים של השירים, אולם המנגינה נפוצה בקרב העם והועברה בעל-פה.

 

בעותק שלפנינו רשם מאיר נוי את התווים של מנגינות השירים שהפכו לשירי עם והדביק אותם בספר המקורי.

 

השיר תורגם לעברית פעמים רבות וזכה לשמות שונים: "חדר קטן", "צריף פשוט ודל", "חדר קטן צר" ו"אלף בית", והפך לסמל לחיי היהודים בגולת מזרח אירופה. השיר הפך גם לשיר געגועים לעולם שהיה, לערכים מן העבר ולילדות. השיר מתאר את החדר שבו מלמד המלמד את הילדים את אותיות האלף בית כדי שיקראו את התורה בלשון הקודש. בשנות הארבעים, עם היוודע גורלם המר של יהודי מזרח אירופה, תורגם "אויפן פריפעטשיק" כשיר זיכרון לחיים שנכחדו. 

 

​בתקופת השואה נכתבו מילים אחרות על אותה המנגינה. שיר מגטו קובנה מתאר את ההליכה של היהודים לעבודה דרך השער של הגטו וניסיונם לשרוד על ידי הברחה של סחורות לגטו. בעוד השומרים מתחממים מאש המדורה שמובערת בשער, היהודים מקווים להצליח לשרוד את הרגע. שם השיר "ביים געטא טויערל" והמשכו "ברענט א פייערל", כלומר "בשער הגטו בוערת האש".