העבודה היא פרויקט משותף של ארבע אמניות המבקשות לפרק את ארונית הספרייה דרך שימוש במנגנונים שונים של ידע ותודעה. הפירוק נועד לחזור ולחבר מחדש את הארונית למיצב שהוא זירת התרחשות – קולוסאום שבו מתגוששים יחד זמני עבר, הווה ועתיד, חלומות ועולמות בדיוניים פוגשים עולמות היסטוריים, חקירות מדעיות או פסבדו־מדעיות – מרחב שבו התרבות העכשוית מחוללת עם רוחות הרפאים שלה. 
 
זהו חלל המורכב מקיר מעוגל ומולו ניצבת ארונית מרוקנת ממגירות ששימשה את ארכיון היידיש בספרייה. מתוך הארונית מוקרן על הקיר סרטה של מיכל היימן “שלישית: הנפשה מס׳ 2״ מ־ 2008 ובו דימוי של אישה שוכבת. פניה וגופה של האישה – המשוררת רחל – מתחלפים באלה של האמנית. היימן מטפלת בתצלום מן העבר ובוחנת את אופני ההתערבות בו. ניבי אלרואי רושמת בגיר לבן עולמות המתהווים ומתכלים מתוך הארכיטקטורה של הקיר הלבן ומתוך זיכרון הארונית ומגירותיה. זהו מעין מתווה ליחסי טבע־תרבות המשתלב בטפט העשוי בהדפס רשת של מאיה אטון שעליו דגם לאקוני חוזר של ידיים קושרות קשר כתר. הקשר הוא דימוי מפתח ביצירתה של אטון. באמצעותו היא יוצרת שפה מדעית ומטפורית העוסקת בפער בין הפנים והחוץ, ובין המצב הרגשי־נפשי ליכולת לתת לו ביטוי. מן הקיר מבצבצות מגירות הארונית הארכיונית. עליהן ובתוכן נמצאים יצורי כלאיים סוריאליסטיים של הילה עמרם – אלמוגים דמויי כרטסות ויציקות פורצלן של אבנים – המחברים בין אובייקטים מן הטבע לחומרי תרבות, ובין היום־יומי המוכר לפנטסטי והזר.