יוסף קריספל חוקר את הציור כפעולה אינדקסלית המאפשרת ציטוט, ניכוס, העלאה באוב, יצירת מחוות וחילופי תפקידים. אלה חוברים לכדי מבט רומנטי ומלנכולי הבוחן את הדיאלקטיקה שבין עושר והתרוקנות, עונג ומוות. בתערוכה הוא מציג שתי עבודות – אחת היא ציור בתוך ארונית כרטסות, כאשר שלד המגירות הופך לרשת הפועלת על הציור. החלק השני מורכב מציור-רישום על גבי טפט שקוף המודבק לאורך החלונות שמשאל לכניסה לספרייה. שתי העבודות נולדו מתוך מחקר ארוך שקריספל ערך בשנה האחרונה ושבמהלכו דלה אינספור דימויים משדות תוכן שונים ומגוונים שאותם מצא באוצרות הספרייה. בשתיהן בחר להתמקד בנושא הנגינה והמוזיקה והיחס בינן ובין מעשה הציור ומעשה האהבה.

הפנורמה האנציקלופדיסטית שקריספל יצר נשענת, בין היתר, על ציורים של אנטון רפאל מנגס (Anton Raphael Mengs), ג׳ובאני בטיסטה טייפולו (Giovanni Battista Tiepolo), לואי הרנסט (Louis Hersent), ג׳אקופו אמיגוני  (Jacopo Amigoni), אדואר מאנה (Édouard Manet), גוסטב דורה   
(Gustav Doré), טרברגן הנדריק 
(Terbrugghen Hendrick), פרנץ האלס 
(Franz Halls), ופייר-נרסיס גרן (Pierre-Narcisse Gueŕin), בעוד שציור הארונית מבקש התמקדות על המיקרוקוסמוס של כל חלק בציור, הרי שציור הפנורמה המקדם את פני הבאים לספרייה מבקש לפרוש תחביר חזותי מקרוקוסמי, שהוא אחד מיני עולמות אפשריים רבים.