​​באמצע ינואר 1898 הסתיימה פרשת ה-bordereau: דרייפוס הורשע, אסטרהאזי זוכה, פיקאר נעצר. ואז הגיע זולא. למאמר המפורסם שלו, "אני מאשים", הייתה השפעה עצומה על דעת הקהל, וכך גם לשני משפטי הדיבה שבאו בעקבותיו. במכתב הפתוח שלו לנשיא הרפובליקה, שפורסם ב-L’Aurore יומיים לאחר זיכויו של אסטרהאזי, עשה זולא בדיוק מה שהבטיחה הכותרת הקצרה והקולעת: הוא האשים גנרלים בכירים בצבא, שרים, מומחים לכתב יד וכן את השופטים בשני המשפטים הצבאיים, על כך שנטלו חלק בחיפוי על הבוגד האמיתי.

בנוסף לעותק מקורי של "אני מאשים", מוצגים בתערוכה תצלומים, גלויות ותמונות נוספות המעבירים את תפקידו המכריע של הסופר בסיפור. בציור החזק Zola aux outrages ("זולה מול מעליביו"), מראה הצייר, אנרי דה גרו, את זולא הגאה עושה את דרכו בינות להמון הזועם ברחוב.​