צפנת פענח – חידות בתנ"ך
|
חידה לפרשת חוקת - פתרון והרחבות
|
יצירתי הוסיפה חיים לעולם
ולבסוף מלך צדיק כרת אותי מן העולם
אבות אבותיי הלכו בגן
אבל אני זחלתי ונקראתי גם נחושתן
בעבר הייתי פתרון למתלונני הלחם הקלוקל
ובימינו בצה"ל הפכתי לסמל
מי אני?
מי קרא לי נחושתן?
תשובה:
נחש הנחושת
חזקיהו המלך קרא לו נחושתן
יצירתי הוסיפה חיים לעולם – משה הצטווה לעשות את נחש הנחושת על מנת להציל את העם, שננשך כעונש על תלונתו "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (במדבר כ"א, ח).
ובסוף מלך צדיק כרתני – חזקיהו, אחד ממלכי יהודה הצדיקים, כרת את נחש הנחושת מחשש שהוא מסית את העם לעבודה זרה. העם ראה בנחש חפץ בעל כוחות ריפוי ולא הבין שה' הוא המרפא. "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ" (מלכים ב' י"ח, ד).
אבות אבותי הלכו בגן – הנחש מופיע לראשונה בגן עדן, והוא נענש על הסתת חווה ואדם לאכול מעץ הדעת: "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ" (בראשית ג', יד), משמע, שעד להטלת עונשו הוא היה יכול ללכת.
ונקראתי גם נחושתן – חזקיהו המלך קרא לו נחושתן ככינוי גנאי: "וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מלכים ב' י"ח, ד).
בעבר הייתי פתרון למתלונני הלחם הקלוקל – בתלונתם טענו ישראל: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כ"א, ה), על כך נענשו בהכשת נחשים, וניצלו כשהביטו בנחש הנחושת.
בימינו בצה"ל הפכתי לסמל – הסמל של חיל הרפואה מורכב מנחש על חרב. מקור הדבר בנחש הנחושת שריפא את בני ישראל. יש לציין שנחש הוא סמל לרפואה בעולם המערבי. פרטים והסברים על סמל חיל רפואה, ראו בקישור הבא.
פריטי מקור בספריה הלאומית
עיון
משה רבנו יצר את נחש הנחושת על פי צו ה', אך מדוע ניצלו בני ישראל דווקא בדרך זו?
חז"ל במשנה, במסכת ראש השנה, מקשרים את ההצלה הניסית בעזרת נחש הנחושת להצלה ניסית אחרת של משה, המרים את ידיו בעת המלחמה נגד עמלק ובכך מכריע את הקרב.
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר" (שמות י"ז), וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים, ואם לאו היו נופלין.
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כ"א) "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי", וכי נחש ממית או נחש מחיה?
אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים.
משנה ייחודית זו מבארת ששתי פעולות ההצלה שעשה משה, הרמת ידיו ועשיית נחש הנחושת, אינן פעולות מאגיות שמצילות, אלא תזכורות לאדם להביט כלפי מעלה ולשעבד את ליבו לקב"ה. שעבוד הלב לקב"ה הוא המציל ומרפא.
הרב קוק מעמיק בבאור נושא זה ומסביר מדוע ההצלה הגיעה דווקא על ידי נחש ולא על ידי חפץ אחר:
הנחשים השרפים היוו את מקור הרעה שבאה על ישראל. אלא שמקור זה עצמו שימש אף להצלתם. ניטשטשו התחומים בין המות לחיים, לא הנחש ממית אלא החטא, ההחטאה, המחיצה וההבדלה. 'כי אם עוֹנֹתיכם היו מבדִלים בינכם לבין א-לֹהיכם' (יש' נט:ב). הנחש הוא שהביא את המיתה לעולם, את הפירוד. התבוננות בסיבות החטא 'והביט אל נחש הנחֹשת', מביא רפואה, אחדות וחיים לעולם – 'וחי'. הכרה זו כשהיא חודרת לתודעה, היא מסלקת את יראת המות 'וראה אֹתו וחי'. (שמועות ראי"ה, פרשת חוקת).
הרב קוק מבאר שהשימוש בנחש, שהוא מקור המוות, עשוי להיות אף מקור ההצלה, ומלמדנו שלא הנחש הוא הממית אלא החטא של האדם. אין הדבר תלוי אלא בי. האדם החוטא מביא את המוות ולא הנחש, וכך גם האדם המביט אל שורש החטא וחוזר בתשובה זוכה להחזיר את החיים לעולם.
הרחבה חינוכית
פעמים רבות נמצא שדבר אחד יכול להיות מקור החטא וגם מקור הטוב, הכול תלוי בשימוש שלנו בו.
חשבו על חפצים, על תופעות ועל דברים שאתם פוגשים בחייכם; דברים שמצד אחד עשויים להעצים אתכם, לסייע לכם ולבנות אתכם, ומצד אחר הם גם עלולים לפגוע בכם, להקשות עליכם ולדרדר אתכם.
מה יעזור לכם לצמצם את הנזק שלהם ולהגדיל את התועלת שלהם?
מה עשוי להיות הדבר המונף כלפי מעלה ומזכיר לכם לשעבד את לבכם לאביכם שבשמים?
החופש הגדול הוא זמן טוב לבחון מתי אנו מוכשים על ידי נחשים, ומתי וכיצד אנו מצליחים להפוך את הנחש הממית לנחש מחיה.
שירים
לפניכם קישורים לשני שירים העוסקים בהתמודדות עם ניסיונות.
הקשיבו לשירים, קראו את המילים וחשבו:
מה מוביל את האדם לכישלון?
מה האדם מרגיש בזמן ההתמודדות והכישלון?
איזה כוח פנימי יכול לסייע בידי האדם להתגבר על הכישלון ולהפוך "נחש ממית" ל"נחש מחיה"?
נווה תלאות, יונתן רזאל
הניסיון הזה, ישי ריבו
