המספר המקסימלי של העולים משתנה גם כן: בשבתות, ימים טובים ויום הכיפורים אסור לפחות ממספר העולים המצוין לעיל (75 עולים), אך ניתן להוסיף עליהם עוד עולים ללא הגבלה; בשאר ימי הקריאה בתורה אסור לפחות מהמספר המצוין (3–4 עולים) ואסור להוסיף עליו (רמב"ם, שם).
הזכות לעלות לתורה בעליות הראשונה והשנייה מוענקת לכהן וללוי, לפי הכללים הבאים: אם יש כהן ולוי בבית הכנסת, הכהן מכובד בעלייה הראשונה והלוי – בעלייה השנייה; אם יש כהן ואין לוי – הכוהן מכובד בשתי העליות הראשונות; אם יש לוי בבית הכנסת אבל אין כהן – בחלק מהקהילות הלוי אינו מכובד בעליית שני (והיא מוענקת לישראל). עליית כהן ולוי בשאר העליות שאינן הנזכרות, שבהן נהוג שעולה "ישראל", אדם שאינו לא כהן ולא לוי, נתונה במחלוקת. [10]
בשל נוהג כיבודים זה, העלייה הראשונה לתורה מכונה "עליית כהן" (וגם "כהן", "עליית ראשון" או "ראשון" סתם) והשנייה – "עליית לוי" ("לוי", "עליית שני" או "שני" סתם). שאר העליות נקראות על שם מספרן הסודר (השלישית – "עליית שלישי" או "שלישי" סתם וכן על זה הדרך). העלייה האחרונה בשבתות מכונה "עליית שביעי" ולעתים גם "משלים", שכן עולה זה משלים וחותם את קריאת הפרשה; אם מעלים לפניו עולים נוספים, הם מכונים "מוסיף" (אצל הספרדים ויוצאי תימן). אחרי העולה האחרון לתורה עולה אדם נוסף לקריאת "מפטיר", שהם שלושה פסוקים מסוף הפרשה, שאליהם סומכים את ההפטרה.
העלייה לתורה כרוכה במנהגים רבים, וביניהם המנהג שאב ובנו או שני אחים אינם עולים זה אחר זה מפני "עין הרע", והמנהג להשליך סוכריות ומיני מתיקה על חתן או נער בר מצווה העולים לתורה לרגל שמחתם. מנהג זה מבטא את השתתפותו של הנער בקהילת הבוגרים. במעט קהילות נהוג כי גם נערה שהגיעה לגיל מצוות עולה לתורה, לעתים בקרב נשים בלבד.
בקהילות הספרדים נהוג לשיר פיוטים לעולה בתורה, הקשורים למאורעות בחייו – לידה, בר מצווה וכדו'.
לאחר העלייה לתורה עורכים הרב, בעל הקורא, הגבאי או החזן תפילה קצרה לעולה הנקראת "מי שברך" ובה ברכות שונות לעולה; בחלק מהקהילות שבהן נהוג לתרום כסף עבור העלייה, מוזכרת התרומה בתפילה זו. במקרה של לידת בת מקובל שהאב מעניק לבתו את שמה במהלך תפילת "מי שברך" ליולדת לאחר עלייתו לתורה. להבדיל, לאחר העלייה לתורה נהוג לערוך במידת הצורך תפילת "השכבה" לקרוביו המנוחים של העולה, אם העלייה לתורה נערכת סמוך למועד האזכרה של אותם קרובים. בשבת מוסיפים תפילת "מי שברך" גם לחולים ומועד אמירתה משתנה בין העדות השונות: בקהילות הספרדים התפילה נערכת לאחר פתיחת ארון הקודש ולפני הוצאת ספר התורה, וברוב קהילות אשכנז – לאחר הקריאה בתורה דווקא, או לאחר העלייה השישית.
[1] בבלי מגילה לב, ע"א; ירושלמי מגילה ד, ג.
[2] ראו: תוספתא תענית ב, ה.
[3] בבלי בבא קמא פב, ע"א.
[4] רש"י, שם.
[5] במקורות נוספים, כמו בבלי מגילה לא, ע"א–ב, ישנו פירוט נוסף של תכני הקריאה החסרים לימים טובים של גלויות ועוד.
[6] משנה מגילה ג, ו.
[7] רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילה יג, א.
[8] ארון הקודש, התיק והמעיל נועדו לגונן על ספר התורה מפני פגעים ויד זדונית וגם לשמור על כבודו.
[9] הפירוט מבוסס על רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילה יב, טז.
[10] שולחן ערוך, אורח חיים, קלה.