ברכת השנים (מתוך תפילת העמידה)

•         תְבוּאָתָהּ - התבואה הגדלה בשנה זו.

•         שַׂבְּעֵנוּ - לשון בקשה - השביע אותנו, זו בקשה לשובע גופני ולשפע של ברכה.

•         וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת - אולי מרמז לשבע שנות השבע שהיו במצרים לפני שבע שנות הרעב, שבע שנים שהספיקו כדי לפרנס את מצרים במשך תקופה ארוכה. ראו שמות מא, א-לז. ראו גם תהלים סה, ובמיוחד פסוק יב: "עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן".

•         בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ - בנוסח זה מופיעה בקשת הפרנסה בצורה מפורשת יותר, ובאופן שאינו עוסק דווקא בתוצרת החקלאית.

•         טַלְלֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה - על פי בקשתו של חוני המעגל: " אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה" (משנה תענית ג, ח).

•         וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל מֵעוֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ - רוויה היא שפע מים (וראו "וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו", ישעיהו נח, יא), כאן לשון הברכה היא לשון מושאלת ופיוטית שבה הרוויה היא מעושר מתנותיו של האל, ביטוי שעשוי להתייחס לגשם או לשפע שהוא מעניק (ראו תהלים סה).

•         וְתֶן לָהּ אַחֲרִית וְתִקְוָה וְשֹׂבַע וְשָׁלוֹם / וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה ואַחֲרִית שָׁלוֹם - ראו ירמיהו כט, יא: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה". אחרית - מה שיקרה לבסוף, מילה שמופיעה פעמים רבות בהקשר של תקווה והבטחה לאושר בעתיד.

•         [א"י: ושבע עולם מאוצרות טובך - אוצר בלשון חכמים הוא מקום האחסון של התבואה]

•         כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים - הנימוק לבקשה שמסתמך על אופיו של האל. "טוב ומטיב" הוא ביטוי שמופיע בנוסח מוקדם של ברכת המזון (בתלמוד בבלי ברכות מד, ע"א). מדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת כי תשא פרק לד) מסביר שהאל נקרא "טוב" והוא "מטיב" לעבדיו.

•         מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים - זוהי לשון החתימה בכל הנוסחים והמסורות, והיא נזכרת כבר בספרות חז"ל. הבחירה במלים אלו מדגישה שוב את הקשר ההדוק שבין עונות השנה, התוצרת החקלאית ובקשת הפרנסה.