מקבץ תצלומים והסברים על ההתיישבות בנגב שפורסמו במוסף "דבר השבוע" של עיתון "דבר" ב־6 בספטמבר 1946.
בתצלום הראשון נראה הנגב בשממונו, בלי מקומות יישוב או גידולים חקלאיים. התצלומים האחרים הם של קיבוץ דורות וקיבוץ רוחמה, ובהם נראים עצים, מדרגות על הגבעות (טרסות) ורפת.
קיבוץ רוחמה, שהוקם בשנת 1911, היה היישוב הראשון בנגב מאז חידוש ההתיישבות בארץ ישראל, ואולם, הוא חרב במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1944 הוקם היישוב מחדש, והיה הרביעי במספר באזור. קיבוץ דורות הוקם בשנת 1941 לזכרם של בני משפחת הוז (דוב, רבקה ותרצה הוז), שנספו בתאונת דרכים.
אזור הנגב מתפרש על כ־60% מכלל שטחה של מדינת ישראל ומתאפיין בצחיחות ובמזג אוויר יבש וחם. ההתיישבות באזור זה הייתה כרוכה בקשיים רבים בשל האקלים, המרחק והתנכלויות הבדווים. תנופה להתיישבות באזור התרחשה על רקע תוכניות לחלוקת הארץ. במוצאי יום הכיפורים תש"ז ((5–6 באוקטובר 1946) עלו על הקרקע 11 נקודות יישוב חדשות בלילה אחד במתכונת הדומה ליישובי חומה ומגדל. להקמתן של הנקודות הייתה השפעה על החלטת ועדת אונסקו"פ להכליל את הנגב בתחומי המדינה היהודית.
בשנותיה הראשונות של המדינה קיבלה ההתיישבות היהודית בנגב תמריצים רבים החל בתמיכתו הרבה של ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון בהפרחת השממה, במגוריו בקיבוץ שדה בוקר ובהמשך ביישובם של עולים רבים באזור. ואולם, חרף הניסיונות ליישב את הנגב, גם בימינו האוכלוסייה בו קטנה יחסית לשטחו.