גלויה של חניכי בית הספר הימי של תנועת בית"ר בעיר הנמל צ'יוויטווקיה, מצפון לרומא. על פי הרשום על גב הגלויה היא נשלח ממן העיר וינה, באוסטריה, ב־10 בספטמבר 1935, לאחר כנס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה שהקים ז'בוטינסקי, מנהיג הזרם הרוויזיוניסטי בתנועה הציונית וראש תנועת בית"ר.
בית הספר לימאים עבריים נועד להכשיר ימאים שיהיו מסוגלים להשיט אניות כשעל סיפונם עולים בלתי לגאליים. בית הספר פעל משנת 1934 ועד שנת 1938, ובראשו עמד ירמיהו הלפרן מראשי תנועת בית"ר. הלפרן האמין כי על היהודים "לכבוש" גם את מקצועות הים, לאור העובדה שארץ ישראל היא בעלת רצועת חוף ארוכה. הוא עצמו היה בוגר בית ספר ימי באיטליה, ובשנת 1934הקים מעין יחידה עצמאית לחניכי בית"ר בתוך בית הספר הימי בעיר צ'יוויטווקיה.
הקמת בית ספר ימי באיטליה התאפשרה בזכות יחסו האוהד יחסית של בניטו מוסוליני, מנהיג איטליה הפשיסטית, למפעל הציוני. באמצע שנות ה־30 הבין מוסוליני כי הזרם המרכזי בתנועה הציונית מייצג עמדה פרו־בריטית, ובעקבות זאת הוא התקרב לחוגי האופוזיציה, שז'בוטינסקי עמד בראשם. הלפרן סבר כי יש לנצל את אהדתו של מוסוליני לאנשי בית"ר ולאחר חיפוש ממושך אחר מקום מתאים ומימון, מצא את מבוקשו בעיר הנמל האיטלקית. כאן גם סייעו לו קציני ים וותיקים ומורים שהתרשמו מדמותו והעריכו את פועלו. ואולם, עם התקרבותו של מוסוליני לגרמניה הנאצית נסגר בית הספר.
בכל שנות קיומו של בית הספר למדו בו 162 חניכי תנועת בית"ר בשלושה מחזורים. הם השתתפו בהבאת אוניות מעפילים לחופי ארץ ישראל במסגרת העלייה הרוויזיוניסטית הבלתי ליגאלית "אף על פי". בהמשך הם היו ממניחי היסודות לחיל הים וכן למקצועות הים האזרחיים של מדינת ישראל הצעירה: הדיִג וצי הסוחר.