מפה זו משרטטת את גבולות החלוקה של ארץ ישראל המנדטורית ושתי המדינות, היהודית והערבית, שיקומו בשטחה. מפה זו היא שהובאה להצבעה באו"ם ביום כ"ט בנובמבר 1947.

שפת המפה היא אנגלית ותוכן הכותרת הוא: "תוכנית החלוקה של פלשתינה עם איחוד כלכלי כפי שהציעה ועדת אד־הוק בנושא השאלה הפלסטינית". במפה אזורים כחולים המציינים את שטחי המדינה היהודית ואזורים כתומים המציינים את שטחי המדינה ערבית. אזור ירושלים הוא בצבע לבן, והוא יהיה בניהול ביו־לאומי. תאריך הפרסום נובמבר 1947 מודפס בפינה השמאלית התחתונה. מפה זו מבוססת על מפה מוקדמת יותר, "מפת סקר פלשתינה" שפורסמה בשנת 1946. על המפה מסומנים כבישים ושתי מסילות רכבת. הרכבת הגדולה ביותר היא רכבת חג'אז, שתוכננה במקור לחבר את דמשק למדינה. הרכבת עוברת לאורך הגבול המזרחי של ארץ ישראל. עוד נראה הקו המחבר את הרכבת החיג'אזית לחיפה. הרכבת הקטנה מסמנת את התוואי יפו-ירושלים. לפי המפה, הגבול עם מדינת ירדן אינו לפי תוכנית החלוקה המקורית.

ב־15 בפברואר ‏1947 הודיע שר החוץ של בריטניה ארנסט בווין כי ממשלתו החליטה למסור את שאלת ארץ ישראל לידי האו"ם. בעקבות זאת הקים האו"ם באפריל 1947 ועדה מיוחדת לשאלת ארץ ישראל בשם ועדת אונסקו"פ. הוועדה ביקרה בארץ בחודשים יוני-יולי 1947 והייתה עדה למאבקם של מעפילי האונייה אקסודוס. חברי הוועדה סיירו גם במחנות העקורים באירופה ובסוף אוגוסט 1947 פרסמו את המלצותיהם. רוב חברי הוועדה המליצו על הקמת שתי מדינות בארץ ישראל: מדינה יהודית ומדינה ערבית ופיקוח בין־לאומי על ירושלים. 

לפני שהובאו ההמלצות של ועדת אונסקו"פ להצבעה בעצרת האו"ם הוקמה ועדה מיוחדת לניסוח ההמלצות ויישומן בפועל. בניגוד לוועדות הקבועות של האו"ם, זו הייתה ועדת אד־הוק, והשתתפו בה נציגי כל המדינות החברות באו"ם. חברי הוועדה דנו בנושאים כמו מועד סיום המנדט הבריטי, מעמדם של המיעוטים ושאלת הגבולות של שתי המדינות. מפה זו היא המפה ששרטטה ועדה זו.

עתה היה על מנהיגי היישוב והתנועה הציונית להבטיח שתוכנית החלוקה תזכה לרוב בהצבעה בעצרת האו"ם. הם עשו מאמצים קדחתניים לשכנע את המדינות המתלבטות, ובכ"ט בנובמבר קיבלה עצרת האו"ם את ההמלצות על סיום המנדט וחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות.

רוב היישוב היהודי הגיב להחלטה בהתרגשות, ורבים יצאו לרקוד ברחובות ולהביע את שמחתם על הקמת מדינה יהודית לאחר אלפיים שנות גלות. אך היו שראו גם את חסרונותיה של תוכנית החלוקה ואת השטח המצומצם שיועד למדינה היהודית. תגובת הערבים לא איחרה לבוא, וכבר למוחרת ההצבעה באו"ם הם פתחו בהתקפה על היישוב היהודי. מלחמת העצמאות החלה.