הכרזה פורסמה מטעם מנהל משרד ההסברה במשרד החינוך והתרבות בשנת העשור למדינת ישראל. בכרזה אונייה בלב ים, ועל תורן האונייה תלוי דגל ישראל. בגוף האונייה נכתב המספר עשר, ועל האונייה נכתב "עליה". בין האנשים באונייה מבוגרים וילדים, נשים וגברים, בורגנים ומסורתיים, ועל פי לבושם הם הגיעו ממדינות שונות. כולם נראים צוהלים ומריעים.
לפי הכרזה העלייה היא אחד המפעלים החשובים שמדינת ישראל מציינת בשנת העשור להקמתה. ואכן עם ביטול המנדט ופתיחת שערי הארץ ליהודים הגיעו לארץ מאות אלפי עולים. עד שנת 1951 הוכפלה האוכלוסייה של מדינת ישראל, ובסך הכול הגיעו בעשור הראשון יותר מ־900,000 עולים. אין דוגמה דומה בעולם לגידול אוכלוסייה בקצב כזה!
נתונים אלו הם תוצאה של החשיבות שייחס ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן־גוריון לעלייה. בשנת 1944 קרא בן־גוריון להביא לארץ מיליון יהודים, אפילו אם יהיה צורך שיפתחו עבורם בתי תמחוי. עוד הוא קרא להכליל את יהודי ארצות האיסלם במדיניות העלייה הציונית.
נוסף על הגידול באוכלוסייה הייתה לעלייה השפעה על התרבות שהתגבשה בארץ. אם עד הקמת המדינה ארץ המוצא של כ־80% מן האוכלוסייה הייתה אירופה, שינו העולים בעשור הראשון את ההרכב העדתי של האוכלוסייה, וישראל הייתה למדינה רב־תרבותית.
אחת הדרכים להתמודד עם המגוון התרבותי הייתה מדיניות "כור ההיתוך" – יצירת קאנון תרבותי אחיד. תוצאות המדיניות הזו, שמשמעותה המעשית הייתה השלטת תרבות הרוב, וכן הקשיים שהיו כרוכים בקליטת מספר כה גדול של עולים משפיעים עד היום על החברה בישראל.
