כרזה משנת 1963 המזמינה את הציבור הרחב להשתתף בהפגנת למען ביטול הממשל הצבאי. על הכרזה חתום הוועד היהודי־ערבי לביטול הממשל הצבאי. ההפגנה נועדה להתקיים ערב הדיון בכנסת בנושא זה. את הדיון יזמו המפלגות: מפ"ם, מק"י, אחדות העבודה, הליברלים וגם מפלגת הימין חרות - כולן מפלגות שהיו אופוזיציה למפא"י.
הכרזה כתובה בעברית עם מילים ספורות בערבית, והיא פונה לציבור הרחב מימין ומשמאל, ליהודים ולערבים. לפי הכרזה, משלחות מכל חלקי הארץ יעלו לירושלים ערב הדיון בכנסת ויצעדו במרכז העיר ירושלים עד משכן הכנסת ברחוב קינג ג'ורג'.
הממשל הצבאי היה שיטת משטר שהונהגה במדינת ישראל הצעירה מאז הקמתה בשנת 1948 ועד שנת 1966. הממשל צבאי קבע שהצבא הוא הגוף הממונה על רוב ערביי ישראל (חוץ מערביי הערים המעורבות) ועל אכיפת החוקים בענייניהם. לדוגמה, על ערביי ישראל נאסר לשהות מחוץ לכפרים בלילה, וכל מקום עבודה שהם עבדו בו היה צריך לקבל את אישור הצבא והש"ב (שירות הביטחון שלימים יהיה השב"כ). חוקים אלו ביטאו את החשדנות כלפי המיעוט הערבי ואת החשש מפני גורמים עוינים למדינה.
בשנים הראשונות התקבל הממשל הצבאי בהבנה יחסית, אך עם הזמן הוא עורר התנגדות והחל מאבק לביטולו. את המאבק הוביל הוועד היהודי־ערבי, שסמלו היה איקס בתוך עיגול צהוב והוא זכה לתמיכת מפלגות שייצגו את כל קצות הקשת הפוליטית.
הדיון בכנסת ב־19 בפברואר 1963 היה על ארבע הצעות חוק לביטול הממשל הצבאי. מגישי ההצעות דיברו על ההתנגדות של הציבור בישראל להמשך הממשל הצבאי, על אוזלת ידו של הממשל במניעת אירועים ביטחוניים ועל שאר מגרעותיו. ההצעות הורדו מסדר היום על חודו של קול, והיה ברור כי ביטול הממשל הצבאי הוא רק שאלה של זמן. ואכן, בשנת 1966 הסכים ראש הממשלה לוי אשכול לבטל את הממשל הצבאי. ואולם, אף שבוטלה האפליה בחוק, היחסים בין מדינת ישראל לבין אזרחיה הערביים ממשיכים להעסיק את הציבור בישראל גם בימינו.
