קריקטורה שפורסמה בעיתון "מעריב" ב־11 באפריל 1961, יום פתיחת משפט אייכמן.
בקריקטורה נראה שרוליק בגלימת שופט. בידו האחת הוא אוחז בספר החוקים ובידו השניה מאזניים. מתחתיו נשרפים ב"אש הגיהנום" כל המבקשים להשמיד את העם היהודי לאורך ההיסטוריה בסדר כרונולוגי: עמלק, המן, האינקוויזיציה, חמלינציקי והיטלר.
עמלק, עם שהתקיף את בני ישראל לאחר צאתם ממצרים ונחשב סמל הרשע במקרא; המן, שר בממלכת פרס, שניסה להסית את המלך אחשוורוש להשמיד את כל היהודים במדינות שתחת שלטונו; האינקוויזיציה, בספרד, שרדפה את המתנצרים החדשים והסיתה לגירוש היהודים; בוגדן חמלניצקי, מנהיג הקוזאקים והאחראי לפרעות ת"ח-ת"ט ביהודי אוקראינה והיטלר, האחראי להשמדתם של שישה מיליון יהודים בשואה.
אדולף אייכמן היה פושע המלחמה הנאצי הבכיר ביותר שהועמד לדין על חלקו בהשמדת יהודי אירופה. בתחילת שנות החמישים הוא ברח לארגנטינה, אך בשנת 1960 נלכד על ידי שליחי המוסד הישראלי ובמבצע מורכב הובא לדין במדינת ישראל והועמד למשפט. במשפט שהחל באפריל 1961 העידו 121 עדים והוצגו כ־1600 מסמכים. בסיום המשפט גזרו השופטים על אייכמן מוות בתלייה , גופתו נשרפה ואפרה הושלך מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.
משפט אייכמן היה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובעיצוב תודעת השואה. זו הייתה הפעם הראשונה ועד כה היחידה שהוצא לפועל גזר דין מוות. אך חשיבותו הגדולה יותר הייתה השפעתו של החברה בישראל. העדויות שהושמעו במשפט שינו את היחס לניצולי השואה, שעד המשפט נמנעו מלספר את סיפורם האישי בשל יחסם המזלזל של רבים מילידי הארץ.
קיום המשפט בישראל חיזק את מעמדה של מדינת ישראל כנציגת העם היהודי כולו. המשפט המחיש לאזרחי המדינה את ריבונותה - מדינת ישראל שפטה בירושלים, עיר הבירה שלה ועל פי חוקיה את אחד הממונים על רצח העם היהודי.
