תצלום האולם של בית המשפט המחוזי בירושלים במבט מהיציע העליון של הקהל.
על הבמה רואים את השופטים ועוזריהם, מתחתם יושבים הקלדנים ובחלק התחתון של הבמה יש דוכן ריק לעדים ותא זכוכית סגור. אייכמן עומד בתוכו בוש חליפה ועניבה, ושני שוטרים עומדים מאחוריו. בין הדוכנים יש שולחן שעליו יושבים עורכי הדין. מתחת לבמה יושב הקהל וסביב הקירות עומדים שוטרים במדים. ביציע יושבים עוד אנשים ומצד ימין עליון ביציע יש תאים שבהם יושבים הפרשנים של המשפט שמתרגמים את המתרחש לשפות אחרות. במרכז הקיר שמעל הבמה רואים את סמל המדינה - מנורה עם עלי זית בצידיה.
משפט אייכמן נפתח בירושלים בשנת 1961 – יומיים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה. המשפט נערך באולם הגדול של בית העם בירושלים. הרכב בית הדין במשפט אייכמן כלל שלושה שופטים: אב בית הדין שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, ולצידו – השופטים בנימין הלוי ויצחק רווה. התובע במשפט היה היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר. סנגורו של אדולף אייכמן היה ד"ר רוברט סרבציוס, משפטן מהעיר קלן שבגרמניה, שקיבל את המינוי לאחר שלא נמצא עורך דין ישראלי שהיה מוכן להגן על הפושע הנאצי. אייכמן עקב אחר מהלך המשפט באמצעות אוזניות, שהעבירו לו את הנאמר באולם בתרגום סימולטני לגרמנית.
משפט אייכמן עורר התעניינות גדולה בארץ וגם בעולם, ועיתונאים רבים מחו"ל הגיעו לסקר את מהלך המשפט. אולם בית העם היה מלא מפה אל פה, ואנשים הגיעו לבית העם כמה שעות לפני תחילת הישיבות של בית המשפט כדי להבטיח לעצמם מקום באולם. בשנת 1961 לא היו עדיין שידורי טלוויזיה בישראל, והיו רק שתי תחנות רדיו – קול ישראל וגלי צה"ל. קול ישראל העביר את ישיבות בית המשפט בשידור ישיר, והן זכו לאחוזי האזנה גבוהים ביותר.
בית המשפט גזר על אייכמן עונש מוות בתלייה, ולאחר שערעורו לבית המשפט העליון נשחה כמו גם בקשת החנינה ששלח לנשיא הוצא אייכמן להורג ב־31 במאי 1962. גופתו של אייכמן נשרפה, ואפרו פוזר בים התיכון מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.
