כרזה שפרסם הוועד המפקח על בתי הספר הכלליים הקוראת להורים לרשום את ילדיהם לבתי הספר של החינוך הכללי. הכרזה התפרסמה בשנים הראשונות להקמת המדינה, לפני חקיקת חוק החינוך הממלכתי בשנת 1953.
לפי הכרזה, רק בית הספר של הזרם הכללי נקי מהשפעות פוליטיות ומפלגתיות ומשלב חינוך לערכים של חלוציות עם חינוך לאור ערכי היהדות. הכרזה מדגישה את הנזק וההרס שגורמים בתי הספר של הזרמים האחרים הנגועים ב"פוליטיזציה". הטיעון המרכזי בעד בתי ספר של הזרם הכללי הוא תרומתם לאחדות העם. הכרזה מדגישה כי בבית הספר הכללי תלמידים מכל העדות ומכל המעמדות, חילונים ודתיים לומדים זה לצד זה. עוד טוענים המפרסמים כי הרמה הפדגוגית והחינוכית בבתי ספר אלו היא גבוהה.
מאז שנות העשרים של המאה העשרים ועד שנת 1953 נהגה בארץ ישראל ובמדינת ישראל הצעירה שיטת הזרמים בחינוך. בתי הספר השתייכו לארבעה זרמים עיקריים: הזרם הכללי, זרם העובדים, זרם המזרחי והזרם של אגודת ישראל. כל אחד מן הזרמים היה מזוהה עם מפלגה, אך פעל באופן עצמאי. ההבדל המרכזי בין הזרמים היה ביחסם לעקרונות שונים ובעיקר לדת ולסוציאליזם. כל זרם היה אחראי על הכשרת המורים וקביעת תוכנית לימודים ועקרונות פדגוגיים שתאמו את ערכיו. לבתי הספר של זרם החינוך הכללי הייתה זיקה למפלגת הציונים הכלליים, אך למדו בהם ילדים למשפחות בעלות שיוך מפלגתי, מוצא ומעמד מגוונים.
עם חקיקת חוק החינוך הממלכתי בשנת 1953 בוטלו הזרמים השונים וחל מיסוד של החינוך הממלכתי במדינת ישראל. כן בוטלה הזיקה שבין בתי הספר והחינוך למפלגות השונות. בפועל, אוחדו שני הזרמים המרכזיים - הזרם הכללי וזרם העובדים, ואילו זרם המזרחי התמסד והוגדר מחדש כחינוך הממלכתי-דתי. בתי הספר של אגודת ישראל הוכרו במסגרת החוק כבתי ספר עצמאיים ושמרו על עצמאותם.
