בכתבה במדור "משלנו" מתארת רות עצבה תלמידת כיתה ז' מירושלים ויכוח שהתנהל בכיתה בדבר השימוש המוגזם, לדעתה, במילים לועזיות.
מורי הכיתה החליטו שהתלמידים יערכו משפט, ובו הם יציגו טיעונים לכאן ולכאן. המתנגדים למילים הלועזיות הדגישו את התלמידים להציג את הרצון לשמור על טוהרת העברית, בייחוד לאור העובדה שהדור הגדל בארץ אינו מושפע מתרבויות זרות כמו הוריו. התלמידה אינה מביאה את טיעוני הצד שכנגד, ואולם, מפסק הדין אפשר להבין שהם טענו כי השפה עדיין אינה עשירה דיה, וחסרות בה מילים שמתאימות למציאות המתחדשת בארץ ישראל. מנהל בית הספר, ששימש אב בית הדין, פסק כי התלמידים לא ירבו להשתמש במילים לועזיות, ואילו ועד הלשון יתאמץ לחדש מילים עבריות מתאימות. הוא הדגיש כי "עוד שנים תעבורנה עד אשר תהיה העברית - עברי. זהו תהליך איטי".
החייאת הלשון העברית ועשייתה לשפה הרשמית, הכתובה והמדוברת בכל ענפי החיים התקדמה מהר יותר מן הקצב שבו התחדש אוצר המילים. הקושי להתבטא בחופשיות המאפיינת שפה חיה, לא אפשר להימנע משימוש במילים לועזיות.
