השיר "משיח הזקן" נכתב לכבוד הסרט סלאח שבתי שיצא בשנת 1964. את השיר כתב אוריאל אופק והלחין יוחנן זראי. בגרסה שלפנינו שר ג'ו עמר עם מקהלת מזמור שיר, תזמורת הבידור ומנצח יוסף בן ישראל.
השיר מתאר יהודי זקן החי במקום בשם ג'ומלאן, אולי בפרס ואולי במקום שאיננו קיים. הזקן מוצג כאדם פרימיטיבי הקונה אישה ומאוכזב מלידת בנות במקום בנים. הלחן עממי, והמילים חוזרות על עצמן ומשלבות ביטויים דתיים כמו "אם ירצה השם", "המשיח בוא יבוא" ועוד.
הסרט "סלאח שבתי" מתאר עולה שהגיע מאחת מארצות ערב עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים. כמו כל העולים בשנות החמישים גם סלאח נשלח למעברה ליד אחד הקיבוצים. הוא מתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה. סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו ואינו שותף לניסיון של המפלגות להשתמש בו בתור קבלן קולות עבורן ביום הבחירות. הוא מתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה ולבסוף מנצח אותה וזוכה לדירת שיכון חדשה.
הסאטירה בסרט "סלאח שבתי" מופנית כלפי הממשלה ומוסדותיה, כלומר הממסד בהנהגת מפא"י וגם כלפי הקיבוץ, המייצג בסרט אליטה חלוצית ומתנשאת. הסרט מותח ביקורת גם על הדמות הראשית סאלח שבתי, שאינו עובד לפרנסתו וערכיו פרימיטיביים.
הסרט "סלאח שבתי" היה הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הוא היה גם הסרט הראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. אפרים קישון, שביים את הסרט, שאב את ההשראה לדמותו של סלאח מעולה חדש, שהוא ומשפחתו הכירו במעברת "שער עלייה" בחיפה, בשנת 1949. את דמותו של סלאח שבתי גילם השחקן חיים טופול.