כרזה שפרסמה ועדת המצב בחיפה ב־23 ביוני 1948, יום לאחר הפגזת אוניית האצ"ל, "אלטלנה" בידי צה"ל. הכרזה משתמשת בביטויים חריפים ביותר נגד אנשי האצ"ל ורואה בהתנהלותם "התנקשות גלויה ברבונותה של ממשלתנו", "בגידה חמורה ותקיעת סכין בגבה של האומה" ו"חבלה זדונית בצבא ישראל במלחמתו". היא מצהירה כי היישוב היהודי בחיפה ובמדינה בכלל תומך "כחומה בצורה" בממשלת ישראל ובצה"ל.
"אלטלנה" הייתה אונייה שרכש האצ"ל בקיץ 1947 לפני החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית. ואולם, האונייה ועליה כתשע מאות עולים וכן מאות רובים ומקלעים הפליגה לארץ רק ביוני 1948 בעיצומה של ההפוגה הראשונה ולאחר כינונה של ממשלה ריבונית. לפי ההסכם שנחתם ב־1 ביוני עם מפקד האצ"ל מנחם בגין הצטרפו חברי הארגון בצה"ל, למעט המפקדה בירושלים הנצורה, שעדיין הייתה מחוץ לתחום השלטון של מדינת ישראל. ממשלת ישראל דרשה להעביר לרשותה את כל הנשק שהגיע באונייה, אך האצ"ל דרש עשרים אחוז מן הנשק בשביל אנשיו בירושלים.
ב־21 ביוני בשעות הערב הגיעה האונייה לחוף כפר ויתקין, ואנשי האצ"ל החלו לפרוק את הנשק שהיה עליה. כוחות צה"ל הקיפו את האזור ולמפקדת אצ"ל הוצב אולטימטום למסור מיד את האונייה, על הנשק שנותר בה, לידי מפקד הכוח הצבאי במקום. מפקדת האצ"ל סירבה. החלו חילופי יריות, והמפקדה בחרה להסיע את האונייה (שעל סיפונה נמצא באותה העת מנחם בגין, מפקד האצ"ל) לחוף תל אביב.
בבוקר 22 ביוני, הגיעה האונייה לחופי תל אביב ושם עלתה על שרטון. בין כוחות צה"ל לבין אנשי האצ"ל שנשארו על האונייה החלו חילופי אש. ראש הממשלה דוד בן־גוריון הורה להכניע את האונייה ללא תנאי. לאחר שחלף מועד האולטימטום, פתח תותח של צה"ל באש התראה לעבר האונייה. הפגז השני שנורה מהתותח פגע במחסן האונייה וגרם להתלקחותה. בעימותים בין כוחות צה"ל ללוחמי האצ"ל נהרגו שישה עשר לוחמי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל. החלטתו של מנחם בגין שלא להגיב באש על הפגשת האונייה מנעה מלחמת אחים.
