בכרזה הזמנה לעצרת נוער בנושא הלקח ממשפט אייכמן. האירוע התקיים כשנה לאחר משפט אייכמן, שהשפעתו על החברה בישראל הייתה רבה.

את האירוע יזם "ארגון הלוחמים האנטי נאציים בישראל", שבראשו עמד אברהם ברמן. שני המשתתפים באירוע היו סגן יושב ראש הארגון עו"ד מיכאל לנדאו ויאיר צבן שהיה בזמנו מזכ"ל בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי).  האירוע התקיים בבית החלוצות שהוקם על ידי התנועה הציונית ונועד לסייע לנשים צעירות עולות חדשות להיקלט בחברה. בסיום האירוע הוקרנו שני סרטים: סרט דוקומנטרי "מקום ללא  פרפרים" וסרט עלילתי בשם "איבננה", שכנראה עוסקים בנושא השואה.

משפט אייכמן הוא משפט שהחל בשנת 1961 לאחר לכידת הפושע הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה בידי שליחי "המוסד". אייכמן היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה והממונה על ביצועה של תכנית הפתרון הסופי. חשיבותו הגדולה של המשפט הייתה בחיזוק תודעת השואה בציבור הישראלי ובעולם בכלל. במשפט העידו ניצולים רבים על מה שעבר עליהם, ועדויותיהם זעזעו את השומעים.

מן הכרזה לא ברור מהו הלקח שהעצרת מבקשת לדון בו ומה חשיבות המשפט דווקא לנוער. ייתכן שהכוונה לוויכוח סביב הביקורת שמתחה העיתונאית חנה ארנדט על המשפט. ארנדט, שסיקרה את המשפט בשליחותו של העיתון "ניו יורקר", טענה כי אין די באנטישמיות כדי להסביר את זוועות השואה וטבעה את המושג "הבנאליות של הרוע". לדבריה, אייכמן היה איש רגיל שלא שנאה מיוחדת ליהודים היא שהניעה אותו, אלא הוא רק הוציא לפועל את הוראות הממונים עליו. עוד האשימה ארנדט את ההנהגה היהודית, היודנראטים, במעורבות "מושחתת ועלובה" שהקלה על הנאצים להוציא לפועל את ההשמדה.