שיר לחנוכה שכתב יוסף גיביאנסקי מליפסק ופורסם בעיתון "המגיד" ב־15 דצמבר 1875.
השיר מתאר כיצד עם רדת החשכה מאירים נרות החנוכה את חלונות הבתים ואת הלבבות. חג החנוכה והניסים שהתרחשו בו מעודדים את האדם העברי, גם אם צרותיו רבות. נרות החנוכה מסמלים את האמונה והביטחון של האדם העברי בעמו ובאלוהיו. הכותב חש כי תקופתו היא עידן חדש שבה "עתה עמים ישכילו ותבונה שוררת". השיר מסתיים באווירה אופטימית כי שנות אפל עוד אינם" ועם ישראל אינו מושפל עוד.
השיר פורסם בעיתון "המגיד", שבועון עברי שיצא לאור משנת 1856 עד שנת 1903 בעיר ליק שבפרוסיה ולאחר מכן בברלין, בקרקוב ובווינה . בעיתון זה התפרסמו עוד כתבות מפרי עטו של יוסף גיביאנסקי, בעיקר דברי תורה.
אחד המנהגים המאפיינים ביותר את חג חנוכה הוא הדלקת נרות, זכר לנס פך השמן בימי החשמונאים. הדלקת הנרות מלווה בברכות ובדרך כלל גם בשירי חנוכה. לפי ההלכה, יש להדליק את הנרות במקום הנראה מן החוץ, כמו פתח הבית או חלון הפונה לרשות הרבים, כך שיהיה פרסום של הנס. גם בשיר נכתב "על החלונות בתי ישראל מדי שנה בשנה הנר חנוכה יהל".