כרזה המודיעה על צום כללי לכל ישראל ביישוב ובתפוצות ביום ד' ערב ראש חודש ניסן, תש"ה (15 במארס 1945). הצום מבטא את האבל על "רבבות אלפי ישראל שהושמדו". הוא נקבע לערב ראש חודש ניסן משום שלפי ההלכה אין להתענות בחודש ניסן שנחשב חודש הגאולה.
כותרת הכרזה היא "צום כללי" ובהמשך נאמר כי בכינוס ארצי של כל רבני ארץ ישראל שהתקיים בירושלים בכ' באדר תש"ה הוחלט לקיים יום צום כללי ביישוב ובתפוצות בערב ראש חודש ניסן. הכרזה מפרטת את סדרי התפילות בצום ואת סדר היום. תוכן היום הוא צום, ביטול מלאכה והפסקת תחבורה משעות הצוהריים והתכנסות בבתי הכנסת לשמוע דרשות רבנים. בסיום הכרזה מובעת תפילה לימים טובים יותר.
הכרזה מבטאת את האבל הכבד ששרר ביישוב בעקבות השמדת היהודים באירופה.
