הכתבה מתארת את הצטרפותה של יעל כהנא למאבקם של העולים מאתיופיה נגד הרבנות הראשית. המאבק היה נגד דרישת הרבנות הרבנות לטבול לשם גיור, והצטרפותה של יעל עוררה את תקוותם לשיפור מצבם.
יעל, המכונה ''המלאכית הלבנה בשמלה שחורה", הגיעה לאתיופיה במקרה בשנת 1972 ושהתה שם כשנה וחצי עד פרוץ מלחמת יום כיפורים. בעת שהותה למדה את המנהגים של יהודי אתיופיה ויצרה אתם קשרים. בזמן ההפגנה ישנה יעל עם המפגינים וחייתה עמם. הכתבה מתארת כיצד היא מכינה את ה'בונה', משקה בוקר שיש לו חשיבות חברתית ובריאותית. על סמך היכרותה עם יהודי אתיופיה היא טוענת שהם דאגו לשמור על המסורת היהודית, ואין סיבה לחייבם בגיור.
בשנת 1973 פסק הרב עובדיה יוסף, שהיה אז הרב הראשי הספרדי לישראל, כי אין כל ספק באשר ליהדותם של יהודי אתיופיה, והם יהודים לכל דבר. ואולם, לאורך השנים דרשה הרבנות הראשית שהעולים יעברו "גיור לחומרה" בשל החשש מהתערבות נוכרים בקרבם. דרישה זו עוררה מחאה של העולים בקיץ-סתיו 1985.