טור מאת הסטיריקן היהודי-אמריקאי ארט בוכוואלד שפורסם בעברית ב"מעריב" ב־23 ביוני 1967, שבוע לאחר שהטור פורסם בעיתון הקנדי "מונטריאל גזט". הטור הוא תמליל של שיחה שהתקיימה כביכול בין נשיא מצרים נאצר לבין מלך ירדן חוסין, והקלטתה הגיעה לידיו. הטור נכתב בהשראת שיחה בין שני המנהיגים שנקלטה ביחידת ההאזנות באמ"ן בזמן המלחמה ופורסמה בכלי התקשורת בארץ ובעולם.
בשיחה חוסין מאשים את נאצר על שהוליכו שולל וגרם לו לאבד את השליטה בגדה המערבית ובירושלים, וזאת בגלל הברית הצבאית שכרתו השניים ערב המלחמה. הוא תוהה מה עליו לעשות כעת, ונאצר מעלה בפניו כמה הצעות להשבת אמון העם הירדני במלכו.
בוכוואלד מציג את שני המנהיגים הערביים בצורה נלעגת. הוא מגחיך את גינוני הכבוד שלהם, במיוחד את אלה של חוסין בפנייתו לנאצר, ומציגם כמוגזמים ומזויפים "יא גיבור העולם הערבי וכובש אמיץ של מפרץ עקבה" מכנה חוסין את נאצר, וכן "נביא-סיני הגדול" ו"אלוהי עזה". בעוד נאצר פונה אל חוסין בתור "מלך קטן".
הטור מבקר ומלעיג את תרבות השלטון הערבית ומציגה כתרבות שלטון דיקטטורית הרואה בעם ילדים שאפשר לרמותם בקלות; תרבות שבה השליט אינו מהסס לנקוט בתחבולות שפלות כדי לשרוד פוליטית. לדוגמה, נאצר מציע בהתחלה לחוסין לשרוף את השגרירות האמריקנית כדי לזכות באהדה מצד העם ולאחר מכן מציע לו להתפטר מתפקידו. "גואל סואץ, איך אני יכול להתפטר?" שואל חוסין, ונאצר משיב "אין דרך אחרת, ריבוני הזעיר. אם לא תתפטר, יצעק העם וידרוש את התפטרותך. אבל אם תתפטר יצעקו שתישאר". בוכוואלד רמז בדברים אלו להתפטרותו המזויפת של נאצר מיד לאחר המלחמה, התפטרות שחזר בו ממנה לאחר שארגן הפגנות תמיכה למען עצמו. "לא איך שנלחמים חשוב", אומר נאצר בשיחה, "אלא מה שאומרים אחר כך".