כחודש לאחר מותה של הנרייטה סולד פרסמה עליית הנוער תדפיס ובו דברים שאמרה וכתבה לילדי ישראל. בעמוד הראשון מופיע נוסח הנאום ששודר ברדיו ירושלים, בעמוד השני ציטוט מדבריה בכנס בארצות הברית ביום הולדתה השבעים וחמש וכן דברים שאמרה וכתבה לילדים ונוער שעלו לארץ בעליית הנוער ולמדריכיהם.
בכל דבריה בולטת תחושת השליחות "הבה ונשכח 75 שנה אלו. אין אני רוצה ליתן את דעתי על הגיל... עבודה גדולה עומדת לפני, עבודה חדשה שיש להוציאה אל הפועל בשלמותה: עלינו להוציא את הנוער היהודי מגרמניה ואחר כך מפולין, מצרפת, מליטא וכו'". כן היא מייעצת לנערים עצות שיקלו על קליטתם בארץ "... השתדלו להבין את הטעמים הכמוסים בזה (של ישראל), השתדלו לחדור למכמני הלשון. קראו בתנ"ך ותהיו אחד עם הטבע, עם העם, עם המנהגים והדרכים של ארץ ישראל שלנו...".
בעמוד הראשון מופיע תמליל מנאום שנשאה הנרייטה סולד ברדיו ביום הולדתה השמונים, כחמש שנים לפני מותה "... עיניכם הרואות מה רבו ומה נפלא השינויים שבאו לעולם בשמונים שנות חיי. אולם דבר אחד נשאר קיים ועומד ויד הזמן לא היתה בו: כמלפנים כן היום, אנשים נדיבים ונשים נדבניות עוסקים במעשים טובים. כמלפנים כן היום, אנשים משכילים ונשים משכילות הוגים מחשבות גדולות. כמלפנים כן היום, אנשים פעילים ונשים פעילות עובדים ויוצרים. גם היום כמלפנים אנו, בני העם היהודי, מטפחים את הרוח ואת השאיפות שהיו לנו יסודות חיים מאז היינו לעם."
להנרייטה סולד (1860, ארה"ב–1945, ישראל) היו חיים עשירים ומגוונים. היא עבדה בתור מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית. היא עלתה לארץ בשנת 1920 והקימה את בית הספר הראשון לאחיות, הקימה את ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ועמדה בראש ארגון עליית הנוער.
הנרייטה סולד קבורה בהר הזיתים בירושלים, ויום פטירתה ל' שבט נקבע ל"יום האם" כמחווה על היותה "אם" לבני הנוער הרבים שעלו בזכותה לארץ ישראל. על שמה של הנרייטה סולד מוסדות רבים, קיבוצים, בתי ספר, מכון למחקר, כפר נוער, רחובות ברחבי הארץ וספינת מעפילים.
