כשמונה שנים לאחר שפרסם את הצהרתו בשם ממשלת בריטניה (בנובמבר 1917), הוזמן בלפור על ידי ההסתדרות הציונית להשתתף בטקס הפתיחה הרשמי של האוניברסיטה העברית בהר הצופים ב־1 באפריל 1925.
שהותו של בלפור בארץ נמשכה כשבועיים, ובמהלכם סייר בלפור לאורכה ושל הארץ ולרוחבה וחזה בהקמת "הבית הלאומי" שאותו קידם בהצהרתו. הוא ביקר במושבות בראשון לציון ובנימינה ובערים ירושלים, תל אביב וחיפה, וזכה לקבלת פנים חגיגית ונרגשת מצד היישוב היהודי ונציגיו הבכירים.
ימים אחדים לפני הביקור פרסם הוועד הארצי של הקרן הקימת לישראל בארץ ישראל מודעה הקוראת ליישוב העברי לתרום כספים לקרן כדי "לפרוע חוב של כבוד ולרשום את שם הלורד ארטור ג'מס בלפור בספר הזהב של הקהק"ל". בספר זה נרשמו שמותיהם של אישים וארגונים שתרמו תרומה משמעותית לתנועה הציונית, והרישום בו לווה בהענקת תעודת הוקרה מפוארת לתורם. הרישום לספר היה (ועודנו) כרוך בהעלאת תרומה כספית לקק"ל, וקק"ל האיצה בציבור היהודי לתרום מכספו כדי לאפשר את רישום שמו של בלפור בספר. "בימים הקרובים", כך נכתב, "יבקרו ב"כ [באי כוח] הקהק"ל בכל הארץ מבית לבית ויקבלו תרומות תמורת תלושים המסמלים את פתיחת האוניברסיטה ע"י בלפור".
המודעה, הכתובה בפאתוס, משקפת את החשיבות האדירה שייחסה התנועה הציונית להצהרת בלפור ולאיש שפרסם אותה. בלפור מתואר בה כ"אחד מטובי האנושיות", כמי "ששמו נחרת עמוק עמוק בדברי ימי ישראל ובלב כל יהודי", וכמי שהכרזתו "הטילה את גורל העם העברי על כף המאזניים של ההיסטוריה והכריעה לזכותנו". המודעה מתפארת בהישגי המפעל הציוני שבהם יחזה בלפור במו עיניו - הישגים ברוח ובחומר – ומדגישה את ההישג של הקמת האוניברסיטה העברית.
המודעה מבקשת למקם את ההצהרה ואת ביקורו של בלפור בהקשר היסטורי, דתי ולאומי רחב, ולכן משולבים בה ציטוטים מפי הנביא ירמיהו ("ושבו בנים לגבולם") ומפי הנביא ישעיהו ("כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"). ואולם, שפת המודעה חושפת גם נקודת מבט "חילונית"ץ לדוגמה, מי ש"הטיל", כלשון המודעה, על הלורד בלפור לבשר את דברי הנביא ירמיה הוא "הגורל". דוגמה אחרת היא הציטוט מפי ישעיהו הזוכה לפרשנות מודרנית, שכן לפי המודעה הקמת היכל המדע העברי בירושלים היא הביטוי העכשווי לנבואה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
האוסף של ספר הזהב של קק"ל מונה כיום עשרים וחמישה כרכים ובהם רשומים כמאתיים אלף איש. ביניהם הלורד בלפור, ג'ון פ. קנדי, המלכה אליזבת ועוד. הרישום בספר נעשה באמצעות כתיבה קליגרפית, והעטיפה של כל כרך היא מעשה ידי אומן.
