חיים וייצמן, מנהיג ציוני והנשיא הראשון של מדינת ישראל, גדל במוטול, יישוב קטן סמוך לעיר פינסק ברוסיה הלבנה. הוא קיבל חינוך דתי מסורתי ואחר כך למד בבית־ספר תיכון בעיר פִּינְסְק ובבית־ספר יהודי בגרמניה. בשנת 1895 החל ללמוד בפוליטכניקום בעיר ברלין ובשנת 1898 הצטרף לתנועה הציונית והיה ציר לקונגרס הציוני השני. בשנת 1900 הוסמך וייצמן לתואר דוקטור לכימיה והיה מרצה לכימיה בז'נווה במשך 4 שנים עד שעבר לאנגליה. בזמן לימודיו ועבודתו המדעית עסק חיים ויצמן גם בפעילות ציונית.
וייצמן חלק על הרצל בנושא הדרך להשגת מטרת הציונות. לדעתו, צריך להתחיל בעבודה מעשית של יישוב הארץ ורק אחר כך לפעול במישור המדיני. בקונגרס השישי היה וייצמן בין המתנגדים לתכנית אוגנדה. הוא האמין שהמקום להקמת מדינה ליהודים הוא רק בארץ ישראל. מאוחר יותר ב-1907 שאף וייצמן ליצירת מיזוג בין העבודה המעשית לבין פעילות מדינית – ציונות סינתטית.
בימי מלחמת העולם הראשונה ניהל וייצמן מעבדה כימית שתרמה למאמץ המלחמתי של הבריטים. הוא פיתח את החומר אצטון, שהוא מרכיב חיוני בהפקת אבק שרפה. המצאה זו וקשריו עם חוגים מדיניים בכירים באנגליה תרמו את תרומתם להחלטת ממשלת בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור. כאשר ניסו הבריטים לסגת מהבטחותיהם הגן חיים ויצמן על מטרות הציונות בכל יכולתו וכישרונו.
כדי למשוך את האינטליגנציה היהודית הצעירה בתנועה הציונית פעל וייצמן להקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים. כן פעל להקמתו של ''מרכז המדע על שם דניאל זיו'' ברחובות הידוע כיום בשם ''מכון וייצמן למדע".
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, פעל חיים וייצמן בכל המרץ להצלת יהודי אירופה. הוא נשא נאומים בכל פורום מדיני אפשרי וניסה לעורר את ממשלות העולם לפעול למען היהודים. בתום מלחמת העולם השנייה ניסה וייצמן להניע את בריטניה להעניק ליהודים מדינה.
היו שראו במדיניות שנקט וייצמן בשנים אלו מדיניות רכה ופשרנית מדי ובשנת 1946 הוא הודח מכהונת נשיא ההסתדרות הציונית, אך בשנת 1948, עם הכרזת המדינה, נבחר חיים וייצמן לכהונת הנשיא הראשון של מדינת ישראל.
וייצמו נפטר בשנת 1952. על פי בקשתו נקבר באחוזת ביתו, במכון וייצמן למדע ברחובות.
להרחבה עיינו באתר האבות המייסדים של הציונות – חזון ומעשה.
