עמוד מתוך הספר "אבן בוחן" שנדפס באיטליה בעיר נאפולי בשנת 1498.

בעמוד זה המחבר מתאר את מנהגי חג הפורים ביום י"ד באדר. ביום זה שולחים מנות איש לרעהו, נותנים מתנות לאביונים, מתחפשים בתחפושות שונות סועדים סעודת פורים ומרבים בשתיית יין. מעניין שהוא אינו מזכיר את חובת קריאת המגילה. לעומת זאת הוא מציין כי ביום זה

גברים רוקדים עם נשים.

הספר "אבן בוחן" הוא כנראה הספר הראשון שמוזכר בו מנהג ההתחפשות בפורים "זה ילבש שמלת אשה ולגרגרותיו ענקים, וזה יתחקה [יתחפש] כאחד הריקים". המחבר מותח ביקורת על שאנשים משקיעים יותר ב"משלוח מנות איש לרעהו... אבל מתנות לאביונים מתמעטות בכל השנים". בעמוד מופיע תיאור מפורט של שתיית היין ואזהרה ש"הנוגע בהם הרי זה מתחייב בנפשו". המחבר מזכיר את המלצת הקדמונים להשקיע את כספי הירושה ביין, כי זה עסק משתלם.

"אבן בוחן" הוא ספר מוסר שנכתב כנראה בקטלוניה בספרד בשנת 1322. בכותרת הספר המחבר כותב "יסדתי... האגרת הזאת... לבחון בה מומי העולם וחסרונותיו". לשון הספר משלבת פסוקים מן התנ"ך וביטויים מן המשנה והתלמוד.

המחבר קלונימוס בן קלונימוס (נולד בשנת 1286 וחי אחרי 1328). קלונימוס היה חכם יליד פרובאנס שהושפע מהרציונליזם והמדע שהתפתח בשלהי ימי הביניים. הוא הכיר שפות רבות ובהן לטינית וערבית ועסק בתרגום ספרי פילוסופיה ורפואה מערבית לעברית. פרסומו הביא את מלך נאפולי להזמין אותו לאיטליה כדי לתרגם ספרים מערבית ללטינית. קלונימוס נעתר להזמנה והתגורר ברומא אך לאחר זמן חזר לקטלוניה. הוא כתב גם פרודיה על התלמוד בשם "מסכת פורים", שעוררה התנגדות מצד רבנים.