הטור "על זאת" מאת נתן אלתרמן, פורסם בעיתון "דבר" ב־19 בנובמבר 1948. בטורר עשרה בתים בחריזה מסורגת רבועה. בחלק מן הבתים אחת השורות באמצע שבורה לצורך הדגשת התוכן והמסר. על הטור חתם אלתרמן בקיצור שמו: נתן א.

הטור "על זאת" מתאר לוחם ישראלי צעיר מ"מיטב הנוער", שנכנס לעיר כבושה לאחר סיום הלחימה וירה למוות באיש זקן ובאישה. האירוע עצמו מתואר בבית השני. המשורר עורך חשבון נפש נוקב עם המדינה הצעירה ועם שאלות של מוסר בשעת מלחמה. הוא מבקש לספר לא רק סיפורי גבורה אלא גם על מעשים הנחשבים פשע מלחמה.

 

אלתרמן פונה מראש לכל ה"מטיפים" וה"מגוננים" שעלולים להצדיק את המעשה כרצון לנקמה או מלחמת אין ברירה, וכן לנמנענם מגינוי מחשש מתגובת העולם. אלתרמן דורש להציב אמירה מוסרית ברורה על גבול שאין לחצות והוא המוסריות של הצבא, שהיא בעיניו לא פחות חשובה מהניצחון במלחמה. אלתרמן לא ציין מהו הקרב שעליו נכתב הטור ומתי התרחש המעשה, ונראה שרצה לבטא אמיר עקרונית. ( יש כמה השערות: כיבוש רמלה־לוד, כיבוש באר שבע או כיבוש הכפר דווימה בהר חברון).

ב־21 בדצמבר 1948, למוחרת פרסום הטור, פנה ראש הממשלה דוד בן־גוריון לאלתרמן והודה לו "על התוקף המוסרי ועוז הביטוי". הוא ביקש את רשותו להדפיס את הטור ולהפיצו בין כל לוחמי צה"ל, כי"אין טור משוריין בצבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם". הטור הודפס בו ביום בהוצאת משרד הביטחון וחולק לכל חייל בצבא. גם עיתון "הארץ" (המתחרה של עיתון "דבר") הדפיס את הטור ונימק צעד זה בכך שהטור "נוגע לציפור הנפש של המלחמה ואמצעיה [...] נתן אלתרמן עשה פעולת נחשון, הוא הסיר את הלוט מעל פרשה שאיננה לכבוד ישראל" (הארץ 21, 23 בנובמבר 1948).