הכתבה פורסמה בעיתון "מעריב" ב־14 מרץ 1951, והיא אחת מן הכתבות שפרסם עורך העיתון עזריאל קרליבך נגד הסכם השילומים עם גרמניה. הטיעון העיקרי שלו בכתבה הזו הוא שאין תשלום על רצח העם היהודי. יש תמורה לרכוש, אך אין שילומים לחיי תינוק יהודי.

"אם ישנו דבר אחד בעולם באשר אין שילומים לו - הרי זה הוא. על רצח של שישה מליון נפשות - אין תמורה בכסף.
על עקירת שליש האומה - אין חשבון בדולארים.
על מכה אשר לא תירפא ואף אם אלף שנים תעבורנה - אין נחמה אף בשיקומו של דור אחד.
על מיידאניק - אין מקבלים גמול בתוצרת גרמנית...
אין אומה, תהיה אשר תהיה, עושה חשבון הרוגיה בכסף." 

המשא ומתן על הסכם השילומים עם גרמניה עורר בארץ פולמוס סוער. עזריאל קרליבך אף יזם, לראשונה בישראל, סקר בין קוראי העיתון, והתוצאה הייתה ששבעים ותשעה אחוז מהם מתנגדים להסכם. 

חרף ההתנגדות וההפגנות נגדו, נחתם ההסכם בספטמבר 1952, ולפיו גרמניה תעביר למדינת ישראל שלושה מיליארד מארק ועוד ארבע מאות וחמישים מיליון מארק לארגונים יהודיים. ההסכם נחתם בלוקסמבורג ולא על אדמת גרמניה.