המסמך  יצא לאור בתחילת המאה העשרים מטעם איחוד המוסדות הציוניים שבארץ. הוא קורא להסתדרות הציונית שלא להסכים לכך ששפת  ההוראה בטכניון בחיפה תהיה גרמנית, אלא עברית.
בפסקה הראשונה של המסמך, כותביו קוראים להפסיק את הסכסוכים והמחלוקות בין המוסדות הציוניים השונים בארץ ולהתארגן תחת גוף אחד.
בפסקה השנייה של המסמך, הכותבים קוראים להסתדרות הציונית להתעקש על כך שבטכניון, שנמצא אז בתהליכי הקמה, ילמדו בעברית: "שפה זרה בבית ספר גבוה שלנו סופה להביא מהפכה שלמה לרעה גם בבתי הספר הנמוכים והבינונים שלנו, והשפה העברית, שפת התחייה שלנו, תדחף שוב שבע מעלות אחורנית."

הטכניון (שבתחילה נקרא "טכניקום") הוקם בשנת 1924, לאחר שש עשרה שנים של תכנון ובנייה. 

תכנונו של הטכניון לווה בקשיים רבים, ואחת הבעיות המרכזיות כונתה "מלחמת השפות". החברה שהקימה את הטכניון הייתה    "חברת עזרה של יהודי גרמניה", שנוסדה על ידי ד"ר פאול נתן. "לחברת  עזרה היו שתי מטרות: לעזור ליהודי מזרח אירופה ולקדם את התרבות הגרמנית אצל היהודים שמחוץ לגרמניה." (ויקיפדיה: טכניון). על כן, הוחלט ששפת הלימוד בטכניון תהיה גרמנית, שכן העברית המודרנית הייתה בחיתוליה וחסרו בה מושגים אקדמיים רבים. 
     
ואולם בחירה בשפה זרה למוסד לימוד כה חשוב בארץ הייתה עלולה לפגוע בהתפתחות השפה העברית ובמעמדה במוסדות לימוד אחרים, ובעקבות זאת, ביישוב כולו. לפיכך, רבים מאנשי הציונות התנגדו להחלטה זו, מחשש לנסיגה בשימוש בשפה העברית, שעל פיתוחה עמלו רבות. ואכן, לאחר התפטרות של חברים אחדים בסגל ההוראה ומאבקים רבים, הוחלט בשנת 1914 ששפת ההוראה תהיה עברית.