גזירי דפים מודפסים במכונת כתיבה של היצירה "צווייאונצוואנציק" ("עשרים ושתיים") מאת יחיאל פיינר, המוכר בשמו העברי יחיאל די־נור או בשם העט ק. צטניק. היצירה נכתבה בשנת 1931, לפני השואה.

כמו רבים מאוד מיהודי פולין גם יחיאל פיינר חווה סבל רב במלחמת העולם השנייה. הוא נלקח למחנות עבודה ולמחנה ריכוז, נחקר על ידי הגסטאפו, ובאוגוסט 1943 נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ. כל בני משפחתו – אשתו, הוריו, אחיותיו ואחיו – נספו בשואה, חוץ מאח אחד. בעקבות זאת חש פיינר צורך עז למחוק את זהותו הקודמת ואת היצירות שכתב לפני השואה. 

פיינר בחר בשם העט ק. צטניק, שמשמעותו בעברית "יוצא מחנה ריכוז". הוא החליט שכל היצירות שיכתוב מעתה יעסקו אך ורק בנושא השואה. הספרים "קראו לו פיפל", "סלמנדרה" ו"בית הבובות" הם כלשונו "לא ספרות רגילה, אלא כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ". 

לאחר המלחמה, כשנודע לק. צטניק שקיים עותק של ספר השירים "עשרים ושתיים" הוא הגיע לספרייה, שאל את הספר והשמיד את העותק. כך עשה לעותק שהיה בספריית הקונגרס וכך עשה לעותקים שהיו בספרייה הלאומית. בשנת 1993, לאחר ששרף אץ הספר שלוש עמים החליט שלא לשרוף אותו אלא לגזור אותו לגזירים. את הגזירים הוא שם את הגזירים במעטפה ושלח אותם בצירוף מכתב לספרייה. במכתב הוא הסביר את המעשה בכך ש"הספר הזה היה שייך לעולם שכבר לא קיים, לעולם שנשרף [...]. ועוד בקשה לי אליך: כאות ועֵד צרפתי כאן שְאֵרים מתוך 'הספר', אנא, שרוף אותם כמו נשרפו כל יקר לי ועולמי בקרמטוריום של אושוויץ".