מכתב בעל ערך היסטורי ורגשי רב, ששלחה שרה אהרונסון לאחותה רבקה ולאחיה אלכס, ששהו בזמן ההוא בארצות הברית.

המכתב נשלח ב־14 ביולי 1917, וייתכן שבגלל ההקשר ההיסטורי ליום העצמאות הצרפתי כתבה שרה את התאריך בצרפתית. בתחילת המכתב שרה מתנצלת על שלא כתבה זמן רב "לו ידעתם יקירי כמה פעמים כבר התחלתי לכתוב אליכם ופסקתי. איני יודעת מדוע זה. הן רצוני עז לדבר אתכם להגיד לכם הרבה דברים". 

בהמשך היא מספרת להם על סופו המר של "חביב", הלוא הוא אבשלום פיינברג, הוגה רעיון מחתרת ניל"י ומייסדה "מאבשלום היקר שלנו רצוני להתחיל לספר לכם את אשר קרה אותו בפרוטרוט... כל כך קשה לספר כי הלב נקרע לגזרים וכי הצער כל כך גדול ואיום מאד מאד"...

היא מספרת במישרין על נפילתו, מביעה את כאבה האישי ומנסה לנחם את אחותה רבקה, ארוסתו של אבשלום. 

שרה מתארת בהמשך המכתב את מצבו העגום של היישוב היהודי בארץ במלחמת העולם הראשונה, והיא מסיימת בתיאור מצב בני משפחת אהרונסון ובאיחולים חמים.

שרה אהרונסון הייתה מראשי ניל"י, מחתרת ריגול יהודית שפעלה לטובת הבריטים ונגד השלטון הטורקי בארץ ישראל. כארבעה חודשים לאחר כתיבת המכתב, נתפסה שרה בידי הטורקים, וכדי לא להסגיר את חבריה שמה קץ לחייה. עם השנים הפך סיפור חייה של אהרונסון לחלק מאתוס הגבורה הציוני.