טיוטת הבית הרביעי של השיר "ירושלים של זהב", אחד השירים הידועים ביותר.
לקראת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1967 הזמין ראש עיריית ירושלים טדי קולק שיר מיוחד על ירושלים שיושמע מחוץ לתחרות. גיל אלדמע, שהיה מעורכי הפסטיבל, הפנה את בקשתו של קולק לנעמי שמר. בתחילה התקשתה שמר בכתיבת השיר, ואף נסעה לירושלים במיוחד כדי לחוש את האווירה של העיר. משנזכרה שמר במדרש על רבי עקיבא שהבטיח לרחל תכשיט בשם ירושלים של זהב, הצליחה לסיים את כתיבת השיר.
את השיר שרה בפסטיבל זמרת צעירה ולא מוכרת בשם שולי נתן, והוא זכה מייד להצלחה רבה. בסיום הערב הוזמנה הזמרת לבצע את השיר בשנית, והקהל כולו הצטרף לשירה. שלושה שבועות לאחר הפסטיבל פרצה מלחמת ששת הימים, ובמהלכה אוחדו שני חלקי העיר ירושלים תחת שלטון ישראל.
הבית הרביעי נוסף לאחר שנעמי שמר שמעה ברדיו את הצנחנים שרים את שירה ליד הכותל. הפריט שלפנינו הוא הטיוטה של הבית הזה, והוא מאפשר לעקוב אחר המחיקות והשינויים שנעמי שמר ערכה בשיר. הוא נכתב על דף בפנקס טלפונים שהיה זמין באותם רגעים ומלמד על ההתרגשות הגדולה שחשה נעמי שמר כאשר שמעה על כיבוש העיר העתיקה. הבית מתאר מצב הפוך לזה שתואר בבתים שלפניו. בעוד בבית השני נכתב "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית", בבית הרביעי נכתב "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית".
בצד שמאל של הדף בפנקס מופיע השם וילי אליאס ומספר הטלפון שלו. וילי י' אליאס היה מוזיקולוג ומרצה במוסדות שונים להשכלה גבוהה. אליאס היה מנכ"ל־מייסד ועורך ראשי של המכון למוזיקה ישראלית בשנים 1961–1989.